וואו איזה ספר מטורף!!! באמת שלא יכולתי להפסיק לקרוא, בלעתי אותו תוך פחות משבועיים, נהניתי מכל רגע ופשוט לא רציתי שייגמר! עד כדי כך שבכלל לא שמתי לב לחורים בעלילה (ובדיעבד מסתבר שהיו, אבל הם זניחים ולא הפריעו לי). העלילה מובאת לסירוגין מפיהן של שלוש דמויות מרכזיות, שניים מהן בגוף שלישי ואחת בגוף ראשון- שהכי ריתקה אותי. הפרקים קצרים, הקריאה קולחת ובאמת שאי אפשר להניח את הספר מהיד! קראתי את הספר הראשון של ליסה ג'ואל די מזמן וזכור לי שנהניתי ושגם הוא היה מעולה אבל הספר הזה ללא ספק מתעלה עליו בכמה רמות. מתברר שיש לו ספר המשך שלצערי טרם תורגם לעברית. זה גרם לי להתבאס כ"כ שאני לא קורא באנגלית כי אני כבר ממש רוצה להמשיך לצלול לתוך הסיפור המטורף הזה. עד שספר ההמשך יתורגם כמובן שאני מתכנן לקרוא את כל ספריה של ליסה ג'ואל בע"ה. היא נכנסה רשמית לרשימת הסופרים האהובים עליי. הכתיבה שלה אפלה בדיוק כמו שאני אוהב ומזכירה לי את שרה פינבורו הגאונה ואין הרבה שמסוגלים לכתוב בסגנון הזה.
לסיכום, ואם זה עדיין לא ברור, מדובר בהמלצה רותחת!!! רוצו לקרוא! תודו לי אח"כ :)

הספר הזה לדעתי יותר טוב מהקודם שלה ("ואז היא נעלמה") ולו רק בגלל יצירת המתח בצורה יותר מהודקת וגם בגלל שהספר הזה קצר יותר כלומר פחות נמרח.
בספר הזה הסוף לא ידוע מראש כמו בספר הקודם.
אמנם גם פה יש מצב נתון שאיתו מתחיל הספר ועליו הספר מתקדם עם פיזור הערפל על הסיפור אבל בדרך ישנם טוויסטים שלא את כולם הצלחתי לחזות.

אז הסיפור מתחיל עם סיפורה של ליבי - תינוקת שחולצה לפני 25 שנים מתוך בית בו נמצאו 3 גופות ו2 ילדים שהוכרזו מאז כנעדרים.
ליבי היא אותה תינוקת שעם הגיעה לגיל 25 יורשת את הבית הזה ומתחילה לחקור את העבר האפל שגרם לטרגדיה.
הסיפור מובא כל פעם מנקודת מבט של מישהו אחר. ליבי היא רק קול אחד.
יחד עם הסיפור שלה ישנו גם הסיפור של לוסי - אחת מהילדים שנעלמו. סיפור חייה מובא אלינו בזמן אמת כאשר היא כבר מבוגרת.
הנרי, האח השני שנעלם, מספר את הסיפור של העבר. מה קרה בבית ואיך הכל התחיל.
אלה הם שלושת הקולות של הסיפור וכל פרק מגיעה מנקודת מבט אחרת לסירוגין. ככה העבר מתחלף עם ההווה לסירוגין וזה מייצר עוד יותר מתח שכל פרק נגמר ואתה חייב להתחיל את הפרק הבא...
רק לקראת סוף הספר נסגרים כל סימני השאלה וכל החלקים בפאזל מתחברים.
הבנתי שיצא ספר המשך שלא תורגם לעברית. אני יכולה להבין על מה נכתב ספר ההמשך. היה משהו קצת לא גמור לגמרי בסיום אבל זה גם היה יפה ומציאותי להשאיר את זה ככה...


הסיפור מעניין. העמודים רצים... בסוף זה מה שחשוב.

סיפור קורע לב על אודות התרפקות משפחה.
ליבי במצב כלכלי קשה, מנסה לחשוב איך ייראה עתידה ובדיוק אז מודיעים לה כי קיבלה בירושה בית ששווה מליונים בשכונה יוקרתית בלונדון.
היא מגיעה לבית ואנו לאט למדים מה ארע בו לפני שנים רבות.
הסיפור מעניין, קולח ובאמת שדי מעצבן.
זהירות ספויילרים!!

במבט מהצד, הסיפור שמספר איך נכנסו אנשים שונים לבית ולאט לאט השתלטו על הבית ועל אם המשפחה בעיקר מכעיס ממש. כמה וכמה פעמים התחשק לי לקחת אותה, לנער אותה ולצעוק עליה שתתעורר... אבל כנראה שזה סימן לכתיבה טובה ולסיפור אמין ןבעיקר שובר לב. כי אנחנו יודעים מההתחלה מה יהיה הסוף.

השאיר אותי עם הרבה מחשבות.

הידיעה נחתה על ליבי פתאום - את יורשת בית בשווי מיליוני פאונד במיקום נהדר.
ליבי ידעה על חייה כי היא מאומצת אבל זה...
הבית אפוף מסתורין, מה קרה בו?
ליבי, שומעת את הסיפור ומזדעדעת, התאבדות המונית, כת, הזנחה, תינוקת שהושארה מאחור, ארבעה ילדים שנעלמו....
ובית אחד מוזנחף ענק, שפעם היה בו שפע
מה קרה שם , היכן הילדים, ולאיזו משפחה ליבי נולדה, מי היו הוריה?

ספר מתח קליל, נחמד, קןלח וזורם, תהנו....

לקראת סופו של הספר, חשתי מעין חוסר ענין בפתרון התעלומות שהסופרת פזרה לכל אורכו.
קריאת הספר הצריכה מעקב רצוף אחר גיבוריו, מי אשתו של מי, מי הוריו של מי, מי בגדה במי, מי ילדיו של מי? מה מתרחש בהווה ומה התרחש בעבר. לכאורה, ספר מתוחכם, אבל כשמתחילות התעלומות לקראת סוף הספר להיפתר, הכול מאוד מאוד פשטני ולא חכם. חשתי שממש לא מעניין אותי, מי רצח את מי? ומה קרה באמת בערבוביות המשפחתיות ובדיירי הבית שהכיל את כולם. נטשתי לקראת סופו.

החלטתי לקרוא את הספר הזה אחרי שגיליתי שלספר "The Family Upstairs" נכתב ספר המשך (אני קראתי את הראשון בעברית- "המשפחה בקומה העליונה"). וגם כאן- הספר הזה פשוט מעולה!!! לקראת הסוף כבר הרגשתי שקצת מיציתי, אבל בכל זאת, הוא מעולה, מעולה, מעולה! הספר מתואר כספר המשך, אבל שהוא עומד בפני עצמו. לא חושבת שזה נכון, אני חושבת שזה ממש חשוב לקרוא קודם כל את הראשון ורק אחר כך להגיע אליו.
אז מה היה לנו פה? שוב אנחנו פוגשים את הנרי ואת לוסי (הפעם ליבי לוקחת חלק פחות חשוב בסיפור). אם בספר הקודם נחשפנו לבית הזוועות שגדלו בו, אז הפעם אנחנו נמצאים בהווה עם איזושהי הבטחה לעתיד. גם הפעם, כמו בספר הקודם, הנרי מדבר בגוף ראשון (בניגוד ללוסי, שהסיפור שלה והסובבים אותה נכתב בגוף שלישי). הנרי הוא דמות מרתקת! הוא מבריק, הוא מעוות, הוא יוצא דופן, והוא בעיקר כמהה לאהבה.
הפעם מצטרפות אלינו שתי דמויות עיקריות: רייצ'ל, אשתו השנייה של מייקל (בעלה לשעבר של לוסי), והחוקר אווזו- שמתחיל לחפור בכל הסיפור הזה של בית מספר שש עשרה בצ'ייני ווק. גם החוקר אווזו אגב, מדבר בגוף ראשון, וגם המחשבות שלו מבריקות. זה הרגיש לי ממש כמו הורדת ידיים בין המוח שלו לשל הנרי.

זה נשמע כמו בלגאן, אני יודעת (בגלל זה גם חשוב לקרוא קודם את הספר הראשון). כל התסבוכת הזו מתבהרת עם כל פרק שנקרא, והפרקים הקצרים נקראים מהר מאוד, למרות שיש שם לא מעט סצנות קשות לקריאה. הפעם, כשלוסי והנרי בטוחים שהחיים שלהם מתחילים להסתדר, הם מוצאים את עצמם בצד השני של האוקיינוס, מנסים לאתר את פיניאס, שגדל איתם באותו הבית.

הספר מדבר על כך שהעבר תמיד רודף אותנו, לא מרפה. תמיד שם. מצד שני, מראה לנו גם איזושהי רומנטיזציה של העבר, של אנשים שפעם לקחו חלק כל כך גדול בחיים שלנו והיום הם חיים בצד השני של העולם. כשפוגשים אותם, מבינים שהם בסך הכל אנשים, רגילים לגמרי.

כשקראתי הבנתי כמה משחקי מילים פיספסתי בספר הראשון פשוט כי קראתי אותו בעברית (למרות שהתרגום מעולה!). מניחה שזה תמיד ככה, כשקוראים בשפת המקור.

הפרק האחרון מבריק לדעתי, ממש! סיום מעולה לסיפור. באחרית הדבר, הסופרת מתייחסת לכך שנהנתה "לבלות עוד שנה במוחו של הנרי"- ואני מבינה אותה. הוא באמת טיפוס מעניין. אחד כזה שלא הייתי רוצה לפגוש בחיים האמיתיים, אבל אם כן- שיהיה בצד שלי.

תקראו את שניהם, זו חוויה מטלטלת.

ספר מעולה! באמת מעולה! אפל, מותח, קודר, וגם עצוב... נכון שזה לא נשמע כמו ספר שממש מתחשק לרוץ ולקרוא, אבל הוא טוב, באמת!
הסיפור מסופר בשלושה מישורים, דרך שלוש דמויות ולאט לאט אנחנו מבינים מה הקשר ביניהן, כשעבר והווה מתחילים להתערבב. הסיפור הוא סיפורו של בית, של האנשים שחיו בתוכו, והדרך שבה חייו של מי ששרד, השתנו ללא הכר. זה מעין ספר כזה שכאשר נכנסים ממש לתוך הסיפור באמת קשה להפסיק. כל הזמן מגלים עוד ועוד נדבך, ועם כל טוויסט כזה הכל מתהפך ומסתחרר.
הסיפור מסופר דרך ליבי, אישה צעירה בת 25, מאומצת וחיה חיים רגילים למדי בלונדון, שיום אחד מקבלת בית בירושה. בנוסף אנחנו נחשפים לאט לאט לסיפור של לוסי, אישה חסרת בית מצרפת שמסתובבת ברחובות עם ילדיה הקטנים וכלבם האהוב. ואז אנחנו פוגשים גם את הנרי, שמספר לנו בגוף ראשון על הבית שגדל בו, אותו בית שליבי מקבלת בירושה. הוא מספר על חייו כמתבגר שהופך מילד לנער והחיים שלו מתגלגלים, לאט אבל בטוח, אל עבר האבדון.

קראתי את הספר בשקיקה והצטערתי שהוא נגמר. הרגשתי שזה לא באמת הסוף. כלומר, הוא נגמר, בצורה נהדרת, אבל אולי בכל זאת לא? מעין סוף סגור-פתוח שכזה. עשיתי קצת גוגל, ומה גיליתי? הסופרת כתבה ספר המשך! כן כן! The Family Remains (מעין משחק מילים מעולה שכזה, שממש מתאים לתיאור הסיטואציה). הספר יצא לאור באנגליה רק השנה, וכמובן שלא תורגם לעברית עדיין... אין סיכוי שאצליח לחכות בסבלנות עד שיתרגמו לעברית... במיוחד עכשיו כשהדמויות וסיפורן עדיין כל כך טריים בי. כנראה שאצטרך לקרוא באנגלית. וזה לא שיש לי בעיה, סתם מעדיפה לקרוא בעברית. אני בטוחה שהספר יהיה מעולה, בטח ובטח בשפת המקור, אך אם הייתי יודעת מלכתחילה אולי הייתי בוחרת לקרוא גם את זה באנגלית. עכשיו זה קצת מוזר לי כי העלילה שמתנגנת לי בראש היא בעברית, אמנם בלונדון, אבל בעברית. נו מילא, בטוחה שאצליח להסתגל. הולכת להזמין את ספר ההמשך בספריה.

תקראו! כדאי לכם!