נראה לי שפעם ראשונה דיקנס.
סיפור חייו של ילד מהתייתמותו>>> נלקח תחת חסות נדבן של קהילה דתית>>> מתבגר>>> בוגר>> איש מבוגר.
שזור הומור, ביקורת חברתית תרבותית.
מזדהה עם גיבור הספר.
כתוב אנושי, רגיש, זורם.
אחלה ספר.
קלסיקה.

דיקנס נודע בשל יכולותיו לתאר בספריו את החברה ותחלואיה, לרוב דרך עיניהם של דמויות צעירות ותמימות. גם ביצירה זו מטיח הסופר את ביקורתו על אנשי הדת ובעלי הממון, אך ללא הרגש והעומק האופיינים ליצירותיו. אמנם מדובר ביצירה קצרצרה ונטולת תוכן מהותי, אך התאכזבתי לגלות שאין בה כל בשורה, והדמות הראשית, שהופכת מילד, ומאוחר יותר, לעלם ולגבר בוגר- היא דמות שקצת עצבנה אותי בשבלנותה. שורה תחתונה: לא התחברתי, ולכן לא הכי ממליץ.

אין לי מושג איך להתייחס לספר הזה,
ספר ? ספרון . נובלה .למעשה שתיים מהן.
הוצאת תשע נשמות חרטה על דגלה להוציא את כל מה שאינו מן הזרם המרכזי, מה שלא מככב ברשימות רבי המכר ועם זאת כן נקרא ומוערך, התנסיתי במספר ספרים שלהם ובכל פעם החוויה הייתה שונה , איכשהו לא כמו ספר "רגיל".
הספר הזה משך אותי קודם כל בגלל השם -אני אוהבת ספרים על ספרים וספרים על ספריות וחנויות ספרים. בשנה ,שנתיים האחרונות החיבה הזו מקבלת המון דלק, אין חודש בו לא יוצא ספר אחד לפחות עם המילה "ספר" "חנות ספרים" או "ספריה" בכותרת שלו.
שנית הכריכה עם הציור הנאיבי שקצת מזכיר ספר ילדים.
הכתיבה היא מאד אישית עם זאת מאד כללית,
הכותבת נזהרת במיוחד לא לתת פרטי אנשים או מקומות. לכפר היא קוראת ד' ,לדוד "מרסל" ,לאהוב הראשון "שאול", ערים גדולות כירושלים או ציריך יזכרו בשמן אבל כשהיא יורדת לרזולוציה של פארק מסוים שאהבה: נקבל רק תיאור כללי - ללא שם או מיקום.
מרי אן היא הכותבת והגיבורה ,אנחנו לא יודעים עליה כמעט כלום, אפילו לא את גילה ,אנחנו מגלים על דברים שקרו לה מכתיבה מרחפת ולא ממוקדת של קטעים שנראים כמו רשימות יומן, הכתיבה כרונולוגית ,
הסיפור מתחיל מהקיץ שעם תום מלחמת העולם השנייה שבה מרי אן בת להורים ממוצאים ודתות מעורבים ( אימא מיצריה נוצרית אבא גרמני יהודי)אבדה את הוריה במתקפה על האונייה בה חצו את האוקיאנוס מארה"ב לאירופה, מרי אן נצלה אבל לקתה בעיוורון זמני ושהתה בבית חולים ,בזמן האשפוז קבלה מכתבים מעודדים מדוד מרסל שנפטר לפני ששוחררה מבית חולים.
היא יורשת את ספריו של הדוד ( ואת אהבתו לספרים וקריאה) ובמהלך הקיץ ההוא היא מחדשת את הספרייה בכפר (הספרייה המקורית פוצצה ע"י הכובשים הגרמנים)
כל הספרון ספוג אהבת ספרים וקריאה אבל הוא לא ממש על זה וגם הספרייה היא אפיזודה אחת בחיים אמנם מרופדים כלכלית אבל מאד קשים מבחינה רגשית. כי מרי אן מוצאת את אהבת חייה ונוסעת אתו למדינת ישראל החדשה.
הנובלה השנייה קופצת כמה עשרות שנים הקדימה אבל לוקח לנו הרבה זמן להבין ולהפנים את האבדן שחוותה ומה עשתה אחר כך .
אני חושבת שדווקא המינימליזם המודגש הוא זה שגורם להבין את הצער העמוק ,את אבדן הדרך, התקווה והתכלית שמכה במרי אן.
הכתיבה יוצרת רושם כאילו תפסה עט וקשקשה על פתקה בכל פעם שהיה לה רעיון. זה נותן לנו כתיבה מהורהרת, מפוזרת, לירית, רגועה מאד, מעין זרם התודעה.
קראתי תוך שעתיים ועדיין אני לא בטוחה מה אני חושבת על הספר הזה.
ואולי אין צורך בתווית.

בנובלה קצרה זו של סופר דגול, הדובר הוא ג'ורג', המתאר במבט לאחור את חייו שהתחילו כילד עני מרוד החי במרתף נאלח.
הילד מתייתם ועובר לרשותו של חבר בקהילה דתית, אשר דואג לו למקום מגורים וללימודים בבית הספר.

עם השנים גדל הילד ונקלע לסיטואציה רגשית לא פשוטה, הגורמת לו לנקוט בצעדים שעלולים להרוס אותו.

דיקנס יצר כאן דיוקן פסיכולוגי של אדם שילדותו הפכה אותו לחסר ביטחון ברמה קיצונית ולשטוף חרדות בנוגע לתפיסות האחרים את אופיו. ג'ורג' גדל להיות גבר שפחדו הגדול ביותר הוא להיראות תאב בצע או אגואיסט בעיני סובביו. רגישות זו, תכונה בלתי נשלטת זו, הופכת למקור סבלו העמוק ביותר.

הספר הוא גם סאטירה חברתית מצוינת המתארת דמויות דתיות ציניות, שטחיות ודו-פרצופיות, להן הוא לועג בקולו של גו'רג' העדין אך האינטליגנט וחד ההבחנה. דיקנס שם ללעג את הנוצרים המזוייפים, התחמנים, העשירים החמדניים והאנוכיים, ומנגד הדובר, העניו והעני, המקריב את עצמו למען מי שאהבה נפשו.

דיקנס כמו אומר ל"נוצרים הטובים" הללו, הנה, קחו ראי, הביטו בעצמכם! השלכתם את תכונותיכם הנלוזות ביותר על האדם האחרון שזה מגיע לו.

סיפור מרגש, נקרא בקלות, מתורגם יפה, וכמובן מומלץ מאוד.

חופש מוחלט הוא בדיוק מה שנקט בו קצ'אז'יאן הארגנטינאי בכתיבת הספר הזה.

מדובר בפרוזה מודרנית באופן קיצוני, ובאותה רמה גם מסקרנת, מצחיקה, מעוררת מחשבה ובלתי ברורה בעליל.

הספר הוא כולו דיאלוגים, ללא אף מילה נוספת של "דובר" כזה או אחר. פינג-פונג של דיאלוגים ותו לא. העלילה נבנית תוך כדי השיחות בין הדמויות, והיא איננה צפויה בשום שלב ולא חדלה להפתיע.

לאף אחת מהדמויות אין שם, והן אף אינן זוכרות את שמן. הסופר מכנה אותן באותיות האלף-בית לפי סדר הופעתן בטקסט.

גם המיקום הפיזי איננו ברור, נטול שמות תואר ממשיים. ישנו מרחב בו הדמויות פועלות אך הוא עמום גם להן וגם לקוראים. אין התייחסות תיאורית לשום גורם: לא למראה החיצוני של הדמויות (מעבר לכך שנאמר על האישה שהיא יפה, לא יודעים עליה דבר), ולא למאפיינים של המרחב (חוץ מ"מגעיל" או "מסריח" או "יפה", אין פירוט אף לא לרגע), והקורא נותר בחשכה – עם חופש מוחלט לדמיין לעצמו את הדמויות ואת מיקומן הפיזי.

הדמויות עצמן אינן יודעות היכן הן נמצאות, דבר אשר מהווה את הציר שעליו סובבת העלילה המופרכת של ספר זה.

חופש מוחלט מתחיל בדיאלוג בין שתי דמויות, א' ו-ב'. כמו דיאלוגים רבים אחרים בספר, גם הראשון הוא אינטלקטואלי, מתפלסף, "חופר". איננו יודעים מה הקשר בין א' לב', או בני כמה הם, והם עצמם אינם יודעים איך הגיעו לכאן ומדוע. מסתבר שקבוצת אנשים כלאה אותם במקום הזה, ומציגה בפניהם משפטים, או נושאים, לדון בהם. אחד הנושאים הוא חופש ומשמעותו.

בהמשך, ינסו שני הגברים לברוח משם, ויפגשו באישה ובעוד מספר גברים, כולם דמויות מעניינות ואניגמטיות, והאינטראקציה ביניהם היא זו המניעה את הסיפור קדימה.
כמה עצום ובלתי נתפס הוא כוחן של מילים. הן מציתות את המחשבה, ולפעמים לא נדרש יותר מגיץ אחד קטנטן, כדי שהדמיון שלנו ינסוק במלוא הכוח.
קצ'אז'יאן מוכיח זאת היטב בחופש מוחלט.

זהו ספר שמדבר על הכל ולא כלום, זוהי יצירה המטילה ספק בהכל ובלא כלום. הסופר מפגיש אותנו עם תשוקה מינית ואין-אונות, עם אינטלקט וטיפשות, עם בגרות נפשית וילדותיות. מצד אחד מדובר בבני אדם, עם תכונות אנושיות לגמרי, רובן מעצבנות או תמוהות במקרה הטוב. מצד שני, אי אפשר להימנע מתחושה חזקה של חלום, של הזיה. בכל מקרה, מה שזה לא יהיה, א', ב' וחבריהם לא מעוניינים לחזור לחייהם הקודמים, וגם לא להישאר במקום בו הם נמצאים. הם יש אופציה שלישית?

חופש מוחלט הוא ספר מפתיע במקוריותו. הוא מצחיק, הוא אבסורדי, הוא סוריאליסטי. המחבר עשה כאן תרגיל גאוני, אין ספק, שבמהלכו הוא מזמין אותנו אל האתגר, וכל מי שניחן בחוש הומור בריא וביכולות חשיבה אבסטרקטית, יתענג עליו.

מהדורת הרזרב של חופש מוחלט יצאה לאור לפני מספר ימים, ומוקדשת לזכרה של סוניה ברשילון, אשר תירגמה מספרדית ספרים יוצאים מן הכלל, מהנים לפחות כמו ספר זה.
יהי זכרה ברוך.