24 מעלות מתחת לאפס ו-24 שעות של שמש הם יום נעים לטיול. אפשר להסתפק רק ב-4 שכבות של בגדים ויש שפע של בעלי חיים בחוץ, שאפשר לצוד, כך שלא צריך לקחת אספקה מהבית. ואם חשבתם לרגע שאני כותבת על כוכב בדיוני - אז לא. איי אליזבט המלכה נמצאים בצפון, שאין צפון ממנו. ואם חשבתם שהתושבים שם בחרו לגור באיזור זה - אז לא. בשנות ה-50, בזמן המלחמה הקרה, נבהלה ממשלת קנדה מן האפשרות שהאיים האלה יתפסו ע"י ברה"מ ואולי אפילו ע"י ארה"ב, והחליטה ליישב אותם כדי להרתיע כל אחד מניסיון פלישה. ואת מי אפשר לשלוח למקום שכוח אל שכזה שגם ישרוד? את האינואיטים הדרומיים יותר. הרבה הבטחות (ששום דבר מהם לא קויים במשך השנים) וכ-50 משפחות הועברו לצפון של הצפון (והנה יש לנו טרנספר קנדי שאף אחד לא מדבר עליו, כי מה אנחנו באמת יודעים על האינואיטים או אסקימואים כמו שקראו להם בילדותי). וכשנמצאים במקום שכוח אל שכזה, של חצי שנה אור וחצי שנה חושך, בלי עבודה של ממש פונים לשתיה חריפה, וכשמתחילים בשתיה אף אחד באמת לא מסתכל עליך.
אבל יש מי שמסתכלים ובוחנים את הקרקע ואת הסובב אותה. כי קרקע כל כך קדמונית לבטח אוצרת בתוכה מחצבים נדירים או גז או שאר דברים שיניבו לבסוף כסף רב.
וכשמתחילים לחשוב על כסף ואוצרות, מתחילה גם תחרות, ומתחיל גם רצח. כל עוד הרציחות הם בין הזרים התושבים המקומיים מעלימים עין, אבל כשאינואיט אחד מתאבד אמו החורגת מחליטה לחקור כי היא בטוחה שרצחו אותו. והיא יוצאת לצוד את האשמים. האמא, שהיא ציידת, מורה ומדריכת תיירים, בזכות היותה דוברת אנגלית, חוקרת צעד אחר צעד, לעזרתה היא מגייסת את השוטר האחראי על המקום, שנמצא הרבה יותר דרומה, וביחד הם מגלים מה קרה.
הספר הוא ספר מתח די רגיל, אבל המקום שבו מתרחש הכל הוא מיוחד. אני לא יכולה לדמיין לעצמי מקום קר יותר מהמקפיא בבית שלי, אבל עובדה היא שיש מקום כזה ואנשים חיים שם. ולא סתם חיים - יש להם גם רעיונות מוזרים. כך, למשל, כשהתלמידים של האמא לא רצו ללמוד אנגלית, היא החליטה לסחוב לכיתה כלב ים קטן שנצוד, נתנה לתלמידים גרזנים וסכנים, ואלה בתרו את החיה לחלקים תוך שהם מתארים באנגלית מה הם עושים ואיזה חלק הם מורידים. מעניין מה היה קורה פה בארץ אם מורה היה מניח עגל על שולחן המורה, מחלק סכינים... הבנתם את הרעיון.
