אוקיי, ספר בסדר, ואף יכול לעזור ולעורר הרבה מחשבה לנערה מבגרת.
הוא לא יותר מדי טוב, העלילה הרגישה לי קצת שטחית מדי, ומיה, גיבורת הספור, כותבת בצורה קצת תינוקית, יחסית לגילה.
היא לא מוצאת בה אפילו משהו טוב אחד, וזה קצת מעצבן. היא גבוהה מדי? שתחשוב על צד החיובי. יש בזה המון גאווה, אז בבקשה, להפסיק להתלונן.
אמא שלה חברה של המורה שלה לאלגברה? עם כמה שזה מפדח, חמודה שלי, תנצלי את הזמן בלימוד המקצוע במקום להתבכיין!
ואילו רק 2 דוגמאות ממליוני בעיות בחייה של הנערה המסכנה. ואת הבעיה המרכזית בסיפור, טוב... תצטרכו לגלות בעצמכם בעת קריאתכם בספר.
אבל זה לא יותר מדי השפיע עלי, כי לאט לאט הגיעו גם הרגעים בהם מיה הועלה בטובה סוף סוף לשמוח.
אז הספר באמת קליל ודי כיפי לקריאה, הוא מיוחד ושונה מספרי יומני נערות אחרים, אבל העלילה קצת שטחית מדי והספר לא מעורר יותר מדי רגשות, ואף הדמויות שמאוד קשה להזדהות איתן.
מומלץ לנסות, אבל איני מביטה שתתחברו לספר בצורה רגשית במיוחד ותתחילו להזיל דמעות, ומצד שני, לא נראה לי שאפשר ממש לשנוא את הספר הזה. הוא די כיפי.