ספר טוב. שווה קריאה. יש לו כמה וכמה נקודות חולשה אבל הרעיון הכללי מקורי מספיק כדי שהסיפור יחזיק לא רע, ומובן מדוע זכה בפרסים בהם זכה.
הן מבחינת ההתייחסות למגדר שאינה נעשית בדרך המטיפה והנדושה הרגילה אלא מצליחה להעלות מספר רעיונות למחשבה, והן מבחינת מספר רעיונות שונים העולים בו הקשורים לתודעה הקיבוצית שלא אפרט מחשש לספויילרים.
בשורה התחתונה - 4/5 כוכבים. בהחלט שווה קריאה.

יושרה שניונית, אן לקי
סוגה: מד"ב
במילה אחת: מיותר
דירוג: 2 כוכבים

הספר כתוב בצורה די קשה להבנה ודי טרחנית. החלק הראשון של הספר מעלה פיהוק, ורק בחציו השני נהיה סביר. שתי עלילות שנרקמות במקביל ואיכשהו מתחברות. לא כך כותבים מד"ב טוב. את ספרי ההמשך של הסופרת לא אנסה.

בספריה הקטנטונת שקרובה אליי הביתה, יש מעט מאוד ספרים מעניינים שעדיין לא קראתי. מה שמחייב אותי להתנסות בספרים שלא נראים מעניינים ו/או התקציר הכריכה האחורית לא נראה מבטיח בכלל (ולרוב, הם באמת לא משהו).

אני סוג של 'קוראת הכל' החל מרומן רומנטי ושירה, וכלה באקשן ומתח ומד"ב ופנטזיה, אבל בגלל ש(לפחות אצלי) ספרי פנטזיה ומד"ב (בעיקר מד"ב, אבל לא רק) מאתגרים את המחשבה הרבה יותר מאשר סתם רומן רומנטי, אני נוטה לקחת לפחות ספר אחד מהסוגות הנ"ל, לא משנה כמה לא מושך התקציר שלו.
אז ביום שישי, נתקלתי בספריה בספר יושרה שניונית/אן לקי. התקציר לא היה מלהיב, אבל על הכריכה הקדמית צוין שהספר זכה בכמעט כל פרסי המד"ב הקיימים (חלק מהם לא ידעתי שקיימים בכלל)- הוגו, נובלה, ארתור סי קלארק, האגודה הבריטית למד"ב, לוקוס - וממילא הייתי צריכה ספרים לשבת, אז חשבתי 'מה כבר יכול להיות'?

מה שהיה בפועל- פשוט שעמום.

וזה לא שאין פוטנציאל עלילתי לספר- אימפריה כובשת בעלת מנהגים מעניינים שמתחילה לחרוק, ספינות חלל שנשלטות ע"י בינות מלאכותית השולטות בחיילות מתות, ובינה מלאכותית אחת בעלת רגשות במסע נקמה רצוף פלשבקים לעבר.
וזה לא שאפשר להאשים את התרגום - עמנואל לוטם באמת השתדל (עד כדי כך שיש נספח של התכתבות שלו עם אן לקי המחברת בענייני תרגום ומושגי זכר/נקבה בספר) והוא מתרגם מוצלח ביותר,
והספר הוא חלק מטרילוגיה, שאת החלק השני שלה יש בספריונת שליד הבית -
אבל סגנון הכתיבה פשוט מייגע.
לקח לי שעתיים וקצת לקרוא את הספר הלא ארוך הזה, ובאמת שרק חיכיתי שהוא יסתיים.
לא ממליצה, וככל הנראה לא אקרא את ההמשכים.

ספר מרתק לקריאה. הוא מסופר מנקודת מבט מקורית ומרעננת ויש בו דמויות מגוונות ומעניינות, ודימויים ויזואלים יפים מדי פעם. הוא בעל דרך סיפור חכמה, שמשחקת עם הקורא ומחמיאה לנקודות העלילה החזקות, שהסיפור נבנה לקראתן היטב, בדרך יעילה ומרוכזת.
בחצי מהפרקים התודעה המלאכותית של ספינת חלל שולטת באלפי גופות בשלבים המוקדמים של התאוששות לאחר כיבוש אלים, ובפרקים האחרים, לסירוגין, מסופר מסע הנקמה שלה לאחר שנותרה רק עם גוף בודד. בניגוד לאיך שזה נשמע, אין פה מסע מורבידי או שטוף זעם של דם וביתור גופות. הספינה הזאת מעדיפה קצינות מוסריות, חובבת שירה, ומתעסקת רבות, בתבונה רבה, במחשבות על החברה הפיאודלית שהיא כלי בידה, על מניעי הדמויות האחרות בסיפור ועל מהותה עצמה. נקודה זו לא הובהרה כראוי על ידי תקציר הספר, לדעתי.
לקראת סופו הספר הופך באופן די מוזר וממושך מדי לדרמת הליכות ונימוסים בחברה. אבל אז זה משתפר שוב.
ממליץ!