824 עמודים.
זהו ספר ארוך, או כמו שיעל כתבה - כבד להחזיק אותו. ועם זאת אני מסכים עם יעל שהוא שווה קריאה.
ושוב, כמו בהרבה ספקים אמריקאים, נשאלת השאלה מה יקרה כאשר העולם ייחרב. האנושות כמעט תחוסל סופית. איך אנחנו, מפונקים שכמונו, נצליח לשרוד.
אז הספר לא מציע תשובה סופית, אבל הוא מספר מה "קרה לגיבוריו" אשר חיים באותו עולם.
הסיפור לא בדיוק ברור ואין גם תשובה לכל השאלות, אבל בהחלט ניתן להנות מהספר. הוא כתוב היטב, בצורה קולחת, וגם העלילה איכשהוא מסתדרת.
אז מומלץ לנסות לפחות להתחיל ולקרוא אותו, ומי שמצליח לסיים - יהנה.

וואו, קריאה של חודשיים מגיעה סוף סוף לסיומה. ובארבע מילים: זה שווה את זה!
אני אוהב ספרי דיסטופיות, משהו בפחדים הכי כמוסים שלנו: אנרכיה, כאוס והלא נודע מתגלמים בסיפורים הללו.
כיצד העולם והחברה מתמודדת עם אסון בלתי ניתן לתיאור. כיצד בונים חברה מחדש? מן היסודות?
ג'סטין קרונין פורש לאט לאט את השתלשלות האירועים אשר הובילו אל המגפה הנוראית אשר מחקה את רוב אוכלוסיית העולם וחלק קטן ממנה היא הפכה ליצורים אשר דומים ומזכירים במקצת ערפדים. בשליש הראשון של הספר הוא מפרט בצורה דקדקנית את כל הדמויות אשר לקחו חלק באירועים שהביאו לפרוץ המגפה. כבר מהחלק הראשון ניתן להבין שזה לא ספר מד"ב רגיל, הדמויות כאן הן המרכז. העבר שלהן מהווה חלק משמעותי מההחלטות אותן הן יקבלו והפעולות אשר יבצעו. החלק השני קורה 100 שנים לאחר פרוץ המגפה ומנסה לספר לנו את המשבר של העולם דרך סיפור של מושבה אחת קטנה. מבין כל החלקים זה החלק הכי איטי שקצת תקע לי את תהליך הקריאה אבל כל-כך שווה לחצות אותו בשביל 300 העמודים האחרונים של הספר שהיו רכבת הרים משוגעת של הרפתקאות שפשוט גרמו לי לקחת חופש של יום ולגמוע אותן בנשימה אחת.
אמנם זה ספר עם מלא שמות ולפעמים עם יותר מדי השתלשלויות עד שלוקח זמן למצוא את הידיים והרגליים שוב, אבל לצד כל זה זה ספר דיסטופי עמוק שנוגע בפחדים העמוקים שלנו ולא סתם בתיאורי זוועות והפחדות זולים.

אין ספק שהספר זה פותח תאבון לקראת המשך הטרילוגיה !

המעבר, ג'סטין קרונין
סוגה: דיסטופיה (זה לא מד"ב)
במילה אחת: ארוךךךך ומיותר
דירוג: 1 כוכב

סיכום: כיוון שמדובר בספר גרוע, ויתרתי על הפורמט הקבוע וקיצרתי (בניגוד לספר). הספר מכיל מעל 800 עמודים! זה כבר סימן רע. לא קורה שום דבר ב – 600 הראשונים. לטובת כולם, כדאי היה לתמצת את אותם 600 עמודים לשלושים. שלושים ועוד המאתיים האחרונים היו יוצרים ספר סביר של 3 כוכבים.
לא ברור לי בכלל למה לא ויתרתי על קריאת הספר בעמוד 150, 250, 350 וכך הלאה. אולי קיוויתי שלא השחתתי את זמני לשווא (קצת כמו משקיעי בורסה מיואשים בעת נפילות). ראו הוזהרתם, אל תיפלו לבור אליו נפלתי.

אוקיי. סביר להניח שזה יהיה סרט או סדרה.
הספר מאד מאד ארוך לטעמי (במיוחד כל החלק האחרון) והוא איבד קצת מהקצב של הספר הראשון ובמיוחד השני. אבל הייתי חייב לסיים את הטרילוגיה ולהבין מה קרה בסופו של דבר.
תודה על הספרים ג'סטין.

השנה 2019 וסוף סוף יצא הספר הזה בעברית, חמש שנים לאחר שיצא הקודם בטרילוגיה. ולפני שמישהו מעיר - כן, יש כאלה שחיכו. טרילוגיית המעבר היא כנראה האפוס האפוקליפטי/פוסט-אפוקליפטי האהוב עלי. אז האם היה שווה לחכות? השורה התחתונה, לדעתי כן.
הספר השלישי בטרילוגיה הוא סיום ראוי לסיפור הארוך הזה. כשהתחלתי לקרוא את הספר השלישי אני לא יכול להגיד שזכרתי הרבה מהשני, שלא לדבר על הראשון, אבל המחבר עושה עבודה טובה ומהר נזכרים באירועים החשובים ובדמויות העיקריות. הכתיבה רהוטה והעלילה ממשיכה להיות מרתקת. הספר מבקר בכמה מקומות נוספים בארצות הברית הפוסט-אפוקליפטית, עם הדמויות שלמדנו לאהוב (פיטר, מייקל, איימי, שרה וכו'), ומביא אותנו מצד אחד לתחילת הדברים (איך הכל התחיל?) ומצד שני לסוף (המרגש?) של הסיפור. אני באמת מעריך את תחושת סגירת המעגל (closure) הטובה אחרי כל כך הרבה שנים עם הסדרה הזאת.
כמו הספרים הקודמים בסדרה, בעיקר הראשון, הבעיה העיקרית של הספר היא האורך שלו. קצת דומה לסוף של שר הטבעות, שבו כל האירועים המשמעותיים כבר נגמרו ואין עוד אקשן, ואנחנו נשארים ל-300 עמודים רק כדי לשמוע לאן כולם הולכים. אני חושב שניתן היה לוותר על 100-200 עמודים ולא הרבה היה חסר. במחשבה שנייה אני גם לא בטוח שאהבתי את המוטיבציה העיקרית שהביאה לכל העניין. שאלה של טעם כנראה.

ובכל זאת, סוף ראוי לטרילוגיה ראויה זה לא דבר לזלזל בו, ארבעה כוכבים מתוך חמישה.

לספר הזה הגעתי בעקבות 'תחנה אחת עשרה' (אמילי סנט ג'ון מנדל), אחרי שסיימתי איתו הרגשתי צורך בעוד ספר אפוקליפסה עסיסי והיות והוא הוזכר שם, היה טבעי לקרוא אותו גם כן.
הדבר הראשון שראיתי בספר היה העובי שלו, וזה אולי נשמע כמו משהו שאנשים שלא אוהבים ספרים אומרים, אבל אני לא אוהבת ספרים עבים וממש אוהבת ספרים.
לעיתים העובי מרתיע אותי אבל לרוב אם אני משוכנעת שזה שווה את זה - אקרא.
בכל מקרה הספר היה מעולה, העלילה מתפרסת על לפחות 100 שנים, עם גלישות לעתיד המאוד מאוד מאוד רחוק (את זה אני לא אוהבת, כי זה אומר שכל גיבורי הספר מתים באותה תקופה עתידית ורחוקה)
הספר מורכב גם מכמה סיפורים, הסיפור של הילדה, הסיפור של ילדה אחרת, והסיפור של המושבה. וכולם מתחברים נהדר לספר אחד (למרות שהחלקים הכי אהובים עלי היו במושבה עם החבר'ה שם)
לסיכום- הספר כתוב נהדר, מרגיש מאוד מציאותי, היה כיף גדול. מומלץ

זהו הספר השני בטרילוגיית "המעבר" הפוסט-אפוקליפטית של קרונין. את הספר הראשון קראתי לפני יותר משנה וזה קצת מצער. הספר לא ממשיך מבחינה כרונולוגית את הראשון, אבל מסתבר שדווקא משום כך הוא תלוי בו אף יותר. אני ממליץ למי שקרא את הראשון לא לחכות. הייתי כנראה נהנה אפילו יותר אם הייתי קורא את הספר מיד אחרי הראשון. עדיין, נהניתי מאוד מהספר הזה.
נתחיל מהמדע הבדיוני, קרונין ממשיך לבנות את העולם שלו לעומק ולרוחב. אני זוכר שבסוף הספר הראשון לא לגמרי היה ברור לי למה עוד יש לפתח את העולם, אבל טעיתי לחלוטין. השנים-עשר לא שוקטים על שמריהם וגם שאר האנושות ממשיכה להתפתח ואנחנו נחשפים ליותר ויותר מהעולם האפל.
מבחינת המבנה, הספר מזכיר את הראשון בכך שהוא מספר כמה סיפורים עוקבים שביניהם שנים רבות. הקשר לא לגמרי ברור בהתחלה וזה גם קצת מבלבל, אבל הדברים מתחברים אחד לשני והתוצאה היא מרשימה למדי. כל אחד מהסיפורים מלא דמיון וסוחף בפני עצמו, והדרך שבה הם בונים את הסיפור הסופי טובה אף יותר.
הכתיבה של קרונין שוטפת מאוד והוא מצליח לשמור על תחושה חזקה של מתח בריא. זה די מפתיע שספר כל כך אפל גורם לך להפוך את הדפים ללא הפסקה. הספר הוא די מסיבי, 624 עמודים בתרגום לעברית, אבל לי הוא בשום מובן לא הרגיש ארוך מדי.
אהבתי גם את הדמויות של קרונין, בין אם הן אלו שהופיעו בספר הראשון וחזרו ובין אם הן הדמויות החדשות שמוצגות בספר הזה. כל הדמויות החשובות מפותחות ועמוקות, ולכולן עבר ומוטיבציה.
למרבה הצער, להבנתי הספר השלישי בטרילוגיה לא תורגם עדיין, ולכן אצטרך לחכות שוב, בתקווה שלא יותר מדי זמן. אבל גם כך אני יכול להמליץ בקלות על הספר הזה, ארבעה כוכבים מתוך חמישה.

הספר השני והמצוין בטרילוגיה הפסט-אפוקליפטית המרתקת.
ג'סטין קרונין לוקח נושא נדוש, ששימש פעמים רבות עלילה בספרים וסרטים רבים ומצליח בכישרון מדהים ליצוק בו תכנים מקוריים, אשר יוצרים אצל הקורא תחושה חוויתית ריאליסטית כאילו היה אחת הדמויות עליהן מסופר ואף מצליחים לעורר בו-זמנית רגשות של פחד, אימה ייאוש אך גם תקווה ואופטימיות מסוימת.
אין בכוונתי לעסוק בתוכן אך יכול להגיד שהספר השני אשר מהווה המשך טבעי לחלק הראשון ("המעבר") מצליח לשמר את המתח לכל אורך העלילה.
הספר מעורר שאלות רלוונטיות הנוגעות לחברה האנושית ואופן התמודדותה עם משבר גלובאלי הפוקד אותה, כמו גם דילמות מוסריות עמן נאלצים להתמודד בני אדם במירוץ הישרדות כנגד השעון.
מומלץ בחום!!!

האמת היא שנרשמתי לאתר כדי שאוכל להמליץ על הספר הזה, ואני שמח לראות שכבר יש לו המלצות, מאז שקראתי אותו היתה לי הרגשה שזו פנינה שרק אני מכיר ושצריך איכשהוא להמליץ עליה.

אז נכון, הוא לא לכולם (לא בגלל אורכו, אני דווקא אוהב ספרים ארוכים), אבל הוא כתוב בצורה שקצת יכולה להקשות על הקורא כאשר חלק מהפרקים נכתבים בתור מחשבות ( או התודעה) של חלק מהדמויות וזה מסובך במיוחד בהתחשב באופי אותן דמויות (לא אפרט יותר, כי ספויילרים), אבל זה עדיין ספר מעולה.

סיימתי אותו ומייד חיפשתי את ספר ההמשך, והייתי שמח אם היה עוד אחד.

אז כאמור, יש פה עולם אפוקליפטי, חברה שנוצרה מתוכו והיסטוריה שאתה למד תוך כדי קריאה, וגם אותה לא בהכרח תקבלו על מגש של כסף, אבל זה חלק מהקסם.