#
שני ספרים הגיעו למקום הראשון במצעד הספר-האחרון-שאקרא-בשנת-2020. זכה "ארץ האגדות", שנראה לי הסיפור הכי מתאים לסגור שנה בה התאחדו מכשפי ומכשפות כל העולם לקללה עוצמתית במיוחד.
זוג תאומים בני 12 – בן ובת – מקבלים ספר אגדה עתיק, ומגיעים דרכו לעולם בו האגדות הן המציאות. התאומים מתוארים כמו מי שאין לו ילדים בגיל הזה, או לא היו לו אחים כשהיה בגיל הזה, או לוקה באמנזיה קשה, היה מעצב: הם לא רבים, רק מתווכחים, לפעמים, בנימוס. הם ידידים טובים ומשלימים האחת את השני. היא אוהבת ללמוד, הוא אוהב לפעול. ההתחברות לאגדות היא דרך המשך האגדות הקלאסיות. מה קרה לסינדרלה אחרי שנישאה לנסיך? איך נראו חייה של רפונזל אחרי שהנסיך הציל אותה? מה קרה למכשפה אחרי שהנזל וגרטל הצליחו לעבוד עליה? איך זהבה ממשיכה אחרי ההרפתקאה שלה עם הדובים? קיוויתי למעוף ומקוריות, לתובנות לגבי מקום טוב–הלב, הצדק והאמת בחייהם של בני התמותה, ולהבנה של ערכים על-זמניים. טעיתי. זה לא נמצא בספר הזה, שהוא סיפור מסע חביב שיגרתי ולא מקורי במיוחד לנוער.
ופה המקום להשוות את מה שעשה רואלד דאל לאגדות הקלאסיות, לדוגמה "כיפה אדומה", בספרו המקורי והשנון "חרוזים נלוזים". מדובר בסוף דו השיח בין כיפה אדומה לבין "סבתא" שהיא הזאב בתחפושת, מיד כשהזאב מאיים לבלוע אותה:
"... כִּפָּה אֲדֻמָּה אָז מָשְׁכָה בַּכְּתֵפִיִּים,
זָקְפָה אֶת הַגַּב, פָּשְׂקָה תֶּ'רְגֶּלִיִּיֶּם,
הַכְּנִיסָה ת'יד אֶל הַכִּיס מֵאָחוֹר
הוֹצִיאָה אֶקְדָּח אוֹטוֹמָטִי שָׁחֹר,
כִּוּוּנָהּ וְיָרְתָה שָׁלוֹשׁ יְרִיּוֹת,
וּמִיָּד הוּא הָפַךְ לִזְאֵב מֵת מְאֹד..."
ואחרי חודש בערך כשהוא פוגש אותה מטיילת ביער ליד ביתה:
" שִׁנּוּי מְהַמֵּם שֶׁל מַמָּשׁ חָל בַּגְּבֶרֶת.
עַכְשָׁו הִתְעַטְּפָה בְּפַרְוָה נֶהְדֶּרֶת.
'שָׁלוֹם' הִיא אָמְרָה לִי 'הַאִם שֶׁמֵּת לֵב
לִמְעִילִי הַמַּקְסִים מִפַּרְוַת הַזְּאֵב?'" *
* ולפני שתעירו לי – אני מתעבת ודוחה שימוש בפרוות לכל מטרה שהיא, פרט להומור, כמו פה.
ובכן חברים – שתהיה לנו שנה טובה. אני לא מעזה לומר את מה שכולם אומרים – שהשנה הבאה תצטרך להתאמץ מאד כדי להיות גרועה מהשנה החולפת. לא הייתי רוצה לאתגר שום מכשף/ה. אבל תזכרו – גם בשנה הגרועה כמו שהיתה צחקנו לפעמים, אפילו, במיוחד, כשהבדיחה היתה על חשבוננו. ולשנה הבאה – הלוואי שירבו סיבות לצחוק אמיתי, מתגלגל ומכל הלב.
