דירוגים › עיון › ביוגראפיות

סיימתי לקרוא אותו עכשיו, והלב שלי עדיין דופק חזק. זה לא ספר רגיל. זה איחוד של שני יומנים אישיים, חשופים ברמות שכמעט קשה לשאת. החלק הראשון ("מחברת פרידה") מפרק לגורמים שברון לב ופרידה זוגית, לא כרומנטיקה עצובה אלא כאירוע פיזי ואלים שמפרק את הנפש. החלק

הספר מופוואדאת הוא עדות מטלטלת אבל גם מלאת תקווה וכוח. אליה כהן מצליח להעביר בכנות וברגישות את מה שעבר עליו, ובו בזמן להזכיר כמה עוצמה, אמונה ואנושיות יכולים להתקיים גם ברגעים הכי קשים. זה ספר שלא רק מרגש מאוד לקרוא, אלא גם נשאר בלב הרבה אחרי שמסיימ

בר קופרשטיין והוריו מתארים ביחד את מה שעברו משמחת תורה 2023 ועד שמחת תורה 2025. ממסיבת הנובה, מהישמע הצבע האדום, הצלת מבלים, ניסיון בריחה והסתתרות בקרקע, החטיפה לעזה וההישרדות. 738 ימים של פחד ואימה, מה שעבר על בר שם ועל הוריו פה. באמצעות ספרו מתג

אביבה סיגל, את אשה מקסימה ומופלאה, מעוררת השראה. עוד מסמך מרתק על שבי, על ההתמודדות עם ומול המחבלים, הדאגה והחמלה לקית' וליתר החטופים והחטופות שהיו איתה לא מובנת מאליה. לקרוא על האכזריות של חלאות המין האנושי האלו לא נתפסים, אין גבול לרוע. עם כל מה

ביוגרפיה מצויינת על ברנר, כתובה ברור וטוב ועם זאת מקיפה ומביאה פרטים מעניינים. מאמין שמי שבקי בדרכו של ברנר ימצא כאן חידושים ויוכל להעמיק ידיעתו. ברנר היה סופר שהשפעתו הייתה גדולה מהשפעת הספרים שכתב, המאמרים שפרסם וההרצאות שהרצה. חבריו ראו בו את המ

בילדותי למדתי בבית ספר בצפון תל-אביב; הוא נמצא בקרן הרחובות פרדיננד לאסאל ואדוארד ברנשטיין. מעניין שזה היה בית ספר שהיה בזמנו שייך לזרם העובדים בהסתדרות (שהיה קיים פעם וחוסל בטעות היסטורית גורלית של בן גוריון) ונקרא פעם בית חינוך בצפון (ומאוחר יותר א

עוד סיפור על התבגרות בקיבוץ שיתופי, לינה משותפת וכל הג'אז הזה. לא נמאס? מסתבר שלא... האמת, יש חשיבות לספרי ההתבגרות הקיבוצית האלה, בין אם הם חצי-היסטוריים או עיוניים ("הביתה" של אסף ענברי) ובין אם כאלה, בעלי ערך ספרותי ויומרות ספרותיות, ופחות היסטו

ספר עדין, שילוב של אוטוביוגרפיה של מקברייד עם פרקים לסירוגין על אימו. לשתי הביוגרפיות חוט מקשר לטעמי, מציאת הזהות שלנו. זהות של אימו כאישה שנולדה בפולין למשפחה אורתודוקסית יהודית שהיגרה לארה"ב וחיה חיים לא פשוטים, עד שבחרה להתנתק ממשפחתה ולהתחתן עם

כבר מההתחלה הספר תופס אותך. סיימתי אותו במספר ימים. הכתיבה מעולה - יאיר לפיד פשוט התעלה על עצמו. סיפור חייו של טומי לפיד מרתק. הספר כתוב בהומור רב, ומצאתי את עצמי צוחק בקול רם מספר רב של פעמים. יש רגעים נוגעים ללב, והספר עצמו מלא עומק - תרבותי, אי

הספר הזה הוא הוא הוכחה חותכת לכך שלפעמים המציאות עולה על כל דמיון, בטח ובטח במציאות המורכבת שלנו. התיאורים החיים של דמשק והמפגשים הטעונים מעבר לגבול היו כל כך מוחשיים, שפשוט הרגשתי שם איתם, בלב המתח וההתרגשות. זהו לא רק ספר על העבר, אלא יצירה חשובה מ

אחד הספרים המרתקים ביותר שתקראו. עלילה שקשה לפעמים להאמין שקרתה במציאות. כתיבה קולחת שמשלבת סיפור משפחתי, עלילה בלשית, התנגשות בין תרבויות, אקטואליה בת זמננו והרבה אהבה שמצליחה לפעמים להתגבר על הכל. אחד מספרי הביכורים הטובים ביותר שיצאו לאור. ממליצה

סיפור מטורף שאפשרי רק במזרח התיכון