הביקורת האהובה של דנדוש

ופתאום בוקר

״ופתאום בוקר״ הוא לא בדיוק הסגנון שלי - רומן איטי, עדין, שמתעסק יותר בניואנסים של יחסים מאשר בדרמה גדולה או בעלילה מתפרצת - אבל דווקא השקט שלו הוא מה שתפס אותי. נעמה דעי כותבת ברגישות גדולה על אנשים שמנסים למצוא מקום בעולם, בתוך משפחה, זוגיות, הורות, בדידות ופצעים ישנים. זה ספר שלא רץ קדימה, אלא מבקש מהקורא להאט יחד איתו, להקשיב למה שלא תמיד נאמר, ולראות את הכאב הקטן-גדול של החיים הרגילים. הרגשתי שיש כאן כתיבה מדויקת, אנושית מאוד, שנשארת בלב דווקא בגלל האיפוק שלה.

3 אהבו