אוסף היצירות הזה עשוי להיות מאיר עיניים ומזעזע בו זמנית. בקלות אפשר להרגיש המומים מקריאתו, אך הוא עלול למשוך אותנו להביט בו שוב ושוב.
ספר זה מכיל ברובו שירים ופרוזה. יש בו גם עשרה מכתבים, קצת הערות המתרגם וכמה דפים של קורות חייו של רמבו.
הפואטיקה קליידוסקופית, מבעיתה ומרגשת, מהדהדת את הריקנות שכולנו מנסים למלא. הדימויים מורכבים להפליא. חלק מהשירים גובלים בצרימה. רובם סוחפים ומקושטים בהגזמה.
במשך שנים ארוכות קראתי תרגומים רבים של יצירותיו לאנגלית. את הספר הזה המתורגם לעברית [שלא ידעתי על קיומו] מצאתי על ספסל בטיילת חוף בת-גלים בשעת זריחה. מייד עצרתי את הליכת הבוקר שלי והתיישבתי נרגשת לקרוא חרוזים מיתולוגיים :]
״ הַשֶׁמֶשׁ מְעוֹן הָרֹךְ וְהַבְּרִיאָה,
תַּגִּיר אֶת אֵשׁ אַהֲבָתָהּ עַל קַרְקַע מֻפְלָאָה,
וּבַאֲשֶׁר יִשְׁכַּב בַּגַּיְא יָחוּשׁ אָדָם
כִּי אֲדָמָה בּוֹגֶרֶת הִיא, שׁוֹתֶתֶת דָּם;
וְלָהּ חָזֶה עֲנָק מוּרָם מֵעִם נַפְשָׁהּ,
כֵּאלֹהִים הוּא אַהֲבָה בָּשָׂר וָדָם כְּמוֹ אִשָּׁה, קַרְנַיִם בּוֹ כְּלוּאוֹת, מִיצִים וְיִצְהָרִים,
וּפְרוּ וּרְבוּ שֶׁל כָּל הָעֻבָּרִים !
הַכֹּל גָּדֵל, הַכֹּל עוֹלֶה!
- הוֹ וֵנוּס, הוֹ אֱלִילָה מְתוּקָה!
אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לָעֵת הַנְּעוּרִים הָעַתִּיקָה,
לֶאֱלִילֵי הַיַּעַר, לָאָדָם-חַיָּה, לַשְּׂעִירִים שְׁטוּפֵי הַתַּאֲוָה,
אֵלִים נוֹשְׁכִים קְלִפּוֹת עָנָף גַּם חֳטָרִים בְּאַהֲבָה
וּמְנַשְּׁקִים שׁוֹשָׁן זָהֹב שֶׁבֵּין פִּרְחֵי נוֹפָר!
לִבִּי לָעֵת הַהִיא עָסִיס זוֹלֵג מִן הֶעָפָר,
וּמֵי נָהָר וְדָם וָרֹד שֶׁבָּעֵצִים הַיְּרֻקִּים
זָרְמוּ בְּפַּאן וְיָקוּם חָדָשׁ יָצְקוּ לוֹ בָּעוֹרְקִים!
וְקַרְקַע רָעֲדָה בְּיַרְקוּתָהּ רַגְלֵי הֵעֵז רַגְלֶיהָ;
הַמַּגִּישָׁה בַּעֲדִינוּת חָלִיל אֶל בֵּין שְׂפָתֶיהָ
מִתַּחַת לָרָקִיעַ מְעַצֶּבֶת אֶת הִמְנוֹן הָאַהֲבָה . . .״
❦
אנשים טוענים שאינם מבינים את יצירותיו של רמבו ולכן מתייאשים ממנו. אולי זה בגלל שהם מצפים למצוא ביצירותיו הגיון או נרטיב קוהרנטי. יש לזכור שכתיבתו של רמבו היא אבן יסוד בתנועה הסימבוליסטית, וככזו - כל הקסם הוא שאין צורך לנתח את היצירה יתר על המידה מתוך ציפייה למצוא עלילה ליניארית מסודרת או משמעות נסתרת [אם כי להיות בעל ידע קלאסי בהחלט עוזר להבין אותה עד תום].
שירתו בנויה מרצף תמונות פראיות וצבעוניות שנועדו לעורר תחושה ולא לספר סיפור. כדאי פשוט לזרום עם זה. לאפשר לפניני החוכמה, לתמונות ותחושות שעולות ~ ליצור משמעות משלנו. משמעות שמבוססות על החוויות האישיות שלנו, על החלומות ועל זכרונות שנשכחו.
״על מדרונה של גבעה מנערים המלאכים שַׂלמתם הצמרית בינות לדשאים של מתכת ואיזמגרד. אפרים בוערים מדלגים עד לשדי הפסגה. משמאל רקבובית האדמה נרמסת מתחת לרגליהם של רוצחים וכל הקרבות, וכל רעשי האסונות מתכרבלים בעיקול הדרך. מעבר לצלע שמימין — קווי המזרח, קווי הקדמה. ובשעה שהרצועה האחרונה שבתמונה כבר מעוצבת ברעשן וזינוקן של קונכיות-ים ולילות אנושיים — או אז בא נועם פריחתם של הכוכבים ושל השמים וכל אשר מצוי על המדרון.
הנה, אל מול עיניו נפתח מעין טנא ההופך את התהום ועומקה לפריחת מעמקים כחולה.״
~ מסתורין, מתוך אילומינציות
ארתור רמבו היה תופעה פראית ונדירה.
מדהים לחשוב שבגיל הנעורים יצר משהו כה יצירתי ומקורי, הזוי, רחב יריעה, עצום!
בתפיסה פורצת דרך הוא הצליח לאתגר את הסגנון המסורתי של המשוררים הרומנטיים שקדמו לו והביא לשירה זוהר חדש, שהשפיע רבות על התנועות הדקדנטיות והסוריאליסטיות. ואז פתאם הפסיק לכתוב לחלוטין בגיל עשרים ואחת!
משורר אמיץ באמת,
ואחד האהובים עליי ביותר.
