אישה נשואה ולא באושר נוטלת את בנותיה ועוזבת לכת של אמזונות בערבה; צעיר ערבי מקבל טרמפ לתל אביב ומוצא את עצמו עירום ומנוצל בידי נשים בגיל של אמו; מטפלת פיליפינית מייחלת בשיניים חשוקות למות הזקנה שהיא מטפלת בה; נרקומן וזמר כושל בשם זוהר לא מוותר עד שהוא מגיע למקום שבו אוהבים אותו; אישה שלא מסוגלת להיפרד מאמה עוברת לגור איתה בבית אבות; דיילת מזדקנת חוזרת לביתה ומתעלמת ממה שקורה בחדר השינה שלה; אב ובנו מבקרים בגן חיות ופוגשים קוף מדבר שעתיד לשנות את חייהם; רווקה תל אביבית משוועת לאהבה, אך מתחתנת לבסוף עם הטלוויזיה שלה – אלה מקצת מן הדמויות המאכלסות את הסיפורים הקצרים בספר ביכוריה המבטיח של מיטל מרסל משה. סיפוריה של מיטל מרסל משה רוויים בלא מעט הומור שחור, אך כזה השזור בחמלה ובתבונה, ומשרטטים את תל אביב מנקודות מבט שונות, אבל דומות זו לזו בכך שהן חושפות ומתארות את הקרע, את השבר ואת מקסם השווא בזוגיות, במשפחה "הנורמטיבית" ובהורות. ביד בוטחת מאירה הכותבת פינות אפלות בעיר ובנפש, ומטלטלת את הקורא בנחישות רכה.