“מאסר שוא, טיוח, תפירת תיק, עדויות שקר, בידוי ראיות, השמדת מסמכים, זיוף מסמכים, הסתרת מסמכים מהסנגוריה, ועוד שלל תככים ומעשים פליליים , אלה הם החומרים מהם עשוי הספר המעולה הזה.
דרייפוס והאנטישמיות נוכחים אמנם בספר, אבל בצורה מינורית.
הספר מתמקד בדמותו של הקצין ז'ורז פיקאר. פיקאר לא היה חף מאנטישמיות. הוא לקח חלק בהרשעתו של דרייפוס, ואחר-כך זכה להעלאה בדרגה ולתפקיד חדש כאחראי על אגף הריגול בצבא. בתפקידו זה פיקאר גילה מידע שעורר את חשדו כי דרייפוס חף מפשע.
קולונל פיקאר פתח במסע לחשיפת האמת, אך נתקל בהתנגדות עזה. מולו ניצבו שורה ארוכה של קצינים, חלקם גנרלים גבוהים בדרגתם ממנו, חלקם שירתו תחתיו. גם מקומם של שרי ממשלה, לא נפקד. כל אלה עשו הכל כדי לסכל את גילוי האמת. לשם כך כל האמצעים הלא-כשרים – היו כשרים בעיניהם, כולל הפיכתו של קולונל פיקאר אשם בעצמו.
פיקאר הלך אחרי צו מצפונו, תוך נכונות לשלם מחיר אישי. הצדק ,האמת ודמותם המוסרית של הצבא וגם של הרפובליקה הצרפתית הם שהניעו אותו. האנטישמיות – פחות. הוא היה אובססיבי לעניין, אך נטול אינטרסים. גם המתנגדים לו פעלו באובססיביות, אך מתוך אינטרס שלא לחשוף את טעותם, להבטיח את אפשרות קידומם, וגם כדי לשמור על דימוי הצבא, במיוחד אחרי התבוסה לגרמניה ב-1870 וכדי ששמם לא ייפגע.
הכתיבה קולחת והשיחזור התקופתי יפה ואמין.
בתחילת הספר מופיע פירוט כל הדמויות הפועלות ותפקידיהם. הדבר מאד מסייע בעת הקריאה.
למרות שהסוף ידוע, הספר מרתק מתחילתו עד סופו, נגמא במהירות ונגמע בשקיקה.
הספר רלוונטי מאד לימינו, ומגולל סיפור שמהדהד מציאות הפושה בנו:
שחיתות רבה של ארגונים מדינתיים, גופי ממשל ואנשי ממשל
ובודדים בלבד, שמוכנים לחשוף שחיתויות ביודעם שפעילותם זו תגבה מהם מחיר קשה, והמערכת תעשה הכל כדי להטיל בהם דופי.
Chapeau לפיקאר ודומיו , ישרי-הדרך האמיצים”