החברה הישראלית שהחלה דרכה כחברה בעלת שוֹנוּת גדולה - בין ותיקים לעולים, בין אשכנזים לספרדים, בין יהודים לערבים וכדומה - התכנסה תוך שלושה עשורים בלבד, עד לסוף שנות ה-70, לתוך מבנה חברתי-כלכלי-פוליטי אחיד יחסית. אולם, המדיניות הדמוגרפית-כלכלית-חברתית הלקויה של ממשלות ישראל בשלושת העשורים האחרונים
, מימין ומשמאל, הביאה לריסוק המיתוס הציוני המסורתי. ביטול מכסת "תורתו אומנותו"; הגידול החד בקצבאות הילדים; הפרטת שוק העבודה; ולבסוף, הכנסת העובדים הזרים בראשית שנות ה-90, הביאו לגידול חד בקיטוב הכלכלי-חברתי-פוליטי בישראל. כיצד התרחש שינוי מהיר זה? מה עומד ביסודו? ספר זה עוסק בהיבט הדמוגרפי של שאלות אלו.