בשנת 1516, על ספו של העידן המודרני, כתב תומס מור – מלומד, סופר ויועץ למלך הנרי ה-8 – את חיבורו השנון ומחיה הנפשות אוטופיה. זהו חיבור נבואי הכולל ביקורת חברתית נוקבת ואבחנות נוקבות על אודות טבע האדם וטבעו של המעשה הפוליטי. מדינה מושלמת ומתוקנת זו אינה קיימת בשמי הפילוסופים, גם לא בעבר מיתולוגי או במקום מרוחק מעבר להרים ולמדבר, אלא כשמה כן היא – אוטופיה קיימת בשומקום.
חיבור זה זכה במהלך ההיסטוריה לפרשנויות רבות וסותרות. אחדים ראו ב"אוטופיה" את מבשר הסוציאליזם, חזון הומני של צדק חברתי, ואילו אחרים ראו בו את ראשיתו של הלך הרוח הטוטליטרי, בבחינת חזון של דיכוי בשם האושר והעוצמה החברתיים. אבל ל"אוטופיה" של מור יש ממד נוסף: "אוטופיה" הוא מחקר על עצם האפשרות לקיומו של שומקום. תוך כדי ניצול טכנולוגיית הדפוס, ובמבט מודאג על התגליות הגיאוגרפיות החדשות של זמנו, טווה מור מארג אינטרטקסטואלי המשתעשע במגוון של חיבורים קלסיים, במכתבים, במפות ובשאר מחוות וייצוגים ספרותיים.
"אוטופיה" חושף בחיוך אירוני את הצורך בתיקונו של העולם האנושי, לצד האשליות והסכנות הכרוכות בו, ומזמין את הקוראים להצטרף לדיון פוליטי רלוונטי מתמיד.
לתרגום חדש זה לעברית מצורפת הקדמה מקיפה – מאת ד"ר רז חן מוריס מאוניברסיטת בר-אילן – לצד מערך של הערות המאפשרות לקוראים לעמוד על מגוון אפשרויות הקריאה והמשמעויות הטמונות בחיבור מופת זה.