שטיינברגים הוא ספר על בני אדם שמחפשים את המילים שאבדו להם, ועל מילים מעוררות געגוע, שמחפשות לעצמן בני אדם שישמיעו אותן. וכמו גיא, גיבור הסיפור "דרך שתי נקודות", עליהם ללמוד שדרך שתי נקודות עובר הרבה יותר מקו ישר אחד: עוברים שם לפעמים גם ג´ירפה, שולחן או פומפייה, מלחייה או מעבר חצייה, ולפעמים בדידות או אהבה גדולה.
הדמויות שגודשות את שטיינברגים – שרה שנולדה ללא אוזן שמאל, אסתר שבחרה לגור במעלית, רונית שאי אפשר להחזיר לחנות, וגם גדי והרצל ופרופסור ארמוסה וריבה וציפורה וכל השאר – התייצבו בפני היוצרת שלהם, לאה רוזנברג, ודרשו ממנה לספר את סיפורן: להציב מול כל אחת מהן מראה עשויה ממילים שתפענח את ההיגיון הזר והמוזר של חייהן.
לאה רוזנברג היא מספרת-מכשפת, ולכן סיפוריה דומים לכדורי בדולח ואולי למשקפי פלא, שאפשר לראות דרכם הרבה יותר ממה שניכר על פני השטח. הסיפור מגדיל את הדמות לאין שיעור, או להפך: מקטין אותה, מותח ומכווץ את תוויה, הופך אותה למוזיקה של ורדי או של שנברג, לקו או לצבע, לגיבורה של אגדה או לדמות מסרט מצויר, מתוך תקווה לתפוס את המהות האבודה שנלכדה בה, לשחרר געגוע חנוק או לחשוף יופי פראי שנשכח והושתק.
לאה רוזנברג עוסקת בחינוך.
