“כתיבה נהדרת וקולחת אבל וזה אבל גדול - כל פרק מדבר על דור אחר לגמרי והדבר מאד מקשה על זרימת הקריאה. הסופרת שוזרת סיפורים של שתי משפחות שאמנם התחילו מאותה האימא, אבל כל פרק מדלג לעץ השני של השושלת, שזה מוסיף לחוסר הזרימה. עד שנכנסים לדמויות ולסיפור הכל נגמר מהר ועוברים לדור אחר במשפחה השניה. שוב, הכתיבה שלה מעולה ואני מבינה את הרצון לחבר בין העבדות של המאה ה18 לבין המאה ה21, אבל כל הקונספט של הדילוגים ממש מקשה על הקריאה.

אני גם חושבת שאם כותבים על נושא כל כך לא פשוט ומורכב, עדיף שיהיה זורם וקולח כמו למשל ב'אדמה אמריקאית' שזה ספר על קושי רב אבל כל כך קולח וזורם שאי אפשר להניח מהיד.

מה שקורה פה עם 'השיבה' זה שאני נכנסת לפרק וקוראת אותו בשקיקה, ואז בום הוא פתאום נגמר. אני מניחה את הספר כי באמת שזו כמו האתנחתא שצריך בין ספרים, ומתקשה להתחיל את הפרק הבא כי אני יודעת שהוא גם מנותק כמעט לגמרי ממה שקראתי עד כה, וגם מדבר על נושא לא פשוט.

למרות כל הנאמר לעיל, אני כן ממליצה לנסות את הספר. קחו מהספריה ותראו אם אתם מתחברים כי נושא חשוב וכאמור כתיבה ממש טובה”

“שיבה הוא רומן שאפתני, שאפתני מאד אם לוקחים בחשבון שזהו ספר ביכורים של סופרת בת 26.
הביקורת הטובות שהופיעו עם יציאתו הביאו אותי להזמינו מיד בספריה. המתנתי חצי שנה עד שהגיע תורי לקרוא את הספר.
האם הספר מקיים את הבטחתו? לטעמי חלקית בלבד.

הפתיחה של הספר מרתקת ומבטיחה רבות. היא מספרת על סחר העבדים בחוף הזהב (היום גאנה, מקום הולדתה של הסופרת) במאה ה-18. באומץ רב מישירה הסופרת מבט אל ההיסטוריה ומספרת כי חלק מהאפריקנים עצמם השתתפו בסחר העבדים. גרמו לכך בין היתר מלחמות בין-שבטיות וטיב היחסים עם הבריטים במקום.

הרומן מורכב מאוסף של סיפורים קצרים שמספרים לסירוגין את קורותיהן במשך שבעה דורות של שתי משפחות שהתפצלו מאם אחת. כל דור מיוצג על ידי גיבור/ה בכל אחת משתי המשפחות.
תחילתה של המשפחה באם שבתה אפייה, שלא גודלה על-ידה, נמכרה ע"י אביה כאשה/פילגש למושל הלבן של חוף הזהב שסחר בעבדים.
אסי, בת נוספת מאב אחר, נתפסה במסגרת מלחמות השבטים ע"י תוקפים משבט אחר, נמכרה לעבדות לבריטים ונשלחה לארה"ב.
כבר כאן אנחנו נתקלים בזוועה. אפייה גרה עם בעלה בחלקה העליון של המצודה על חוף הים, ואילו במרתפי המצודה כלואה אסי בשלשלאות יחד עם עוד נשים רבות, בטרם תישלחנה לארצות הברית.
האחיות אינן יודעות זו על זו ואפייה גם אינה רוצה לדעת מה מתרחש מתחת לרגליה.

הסופרת לא חסה עלינו הקוראים. הספר שזור בסיפורים קשים, טרגיים ונוגעים ללב .
חוט מקשר עובר בין גיבוריו לאורך כל מרחב הזמן – למעלה מ-200 שנה ולאורך כל מרחבי המקום, הן באפריקה והן בארה"ב. זהו חוט של נטישה, סבל, כאב וניכור. בכך מבקשת המחברת לומר כי העבדות היא פצע פתוח שממשיך להתקיים לאורך הדורות גם אחרי שזו שעברה מן העולם. היא המקור והיא הסיבה לגורלם המר והכאוב של הדורות הבאים גם באמריקה וגם באפריקה.
מיטיבה לבטא זאת אחת הדמויות לקראת סוף הספר:
"...בני: רוע מוליד רוע. הוא גדל. הוא משתנה, ולכן לפעמים קשה להבין שהרוע בעולם התחיל כרוע אצלך בבית. אני מצטערת שסבלת. אני מצטערת שהסבל שלך מטיל צל על החיים שלך, על האישה שטרם נשאת, על הילדים שטרם הולדת." (עמ' 314).

חסרונו הגדול של הספר הוא במבנה שלו, העומד לו לרועץ.
סיפורי המשפחות מובאים בדילוגים, פעם דור ממשפחתה של אפייה, לאחריו דור ממשפחת אסי וחוזר חלילה. מאחר ומדובר ב-14 סיפורים קצרים, מצאתי את עצמי מתקשה לעקוב אחרי השתלשלות רציפה של הדמויות והאירועים בכל אחת מהמשפחות. יתר על כן, הפרקים המוקדשים לכל דמות הם קצרים ולא פעם נדמה כי הסיפור נקטע טרם זמנו. לא רק זאת – אורכם הקצר של מרבית הסיפורים מונע היקשרות אל הדמויות.
בנוסף, פה ושם ישנם גם פרקים משעממים. הפרקים הטובים ביותר הם לטעמי הפרקים ראשונים וגם אלו המתארים את תקופת העבדות והתקופה שבאה מיד אחריה בארה"ב.
לא אהבתי את הפרקים שעוסקים בחלקה הראשון של המחצית השניה של המאה ה-20 בארה"ב. הסופרת מסתפקת ברפרוף שטחי על פני התקופה המעניינת הזו של מאבק השחורים, תוצאותיו ואי-תוצאותיו.

צר לי שמצפוני אינו מאפשר לי לתת לספר שעוסק בנושא כה חשוב יותר משלושה כוכבים.
יחד עם זאת מאחר שהוא מביא יותר את רוח התקופות מאשר עובדות היסטוריות ממשיות, הספר עורר בי רצון להעמיק את הידע ההיסטורי שלי בנושא סחר העבדים וחלקם של השבטים האפריקניים בו, ובנושא העבדות באפריקה גם בתקופה הטרום-קולוניאלית וגם בימינו. מסתבר שזו לא פסה עדיין מן העולם, ונראה שפורחת דווקא בתקופה הנוכחית. עצוב.”

“הספר שיבה מגולל את תולדות העבדות בחלק מסוים באפריקה אל מדינות המערב ובעיקרן אמריקה דרך סיפורם של יחידים.
העבדות הייתה נפוצה כבר בעת העתיקה. במצרים, אפריקה, יוון ורומא.
בין המאות ה- 19-16, נלכדו מיליונים מתושביה השחורים של אפריקה בידי סוחרי עבדים והועברו בניגוד לרצונם לאמריקה הדרומית ולאמריקה הצפונית.
שיבה מביא את סיפורם המקביל של שתי שושלות שהתפצלו מאם אחת.
שושלת אחת מתחילה באפייה אשר חיה בארץ הפנטי ונישאת לאנגלי וחייה חיי פאר במצודת קייפ ווסט.
והשושלת השנייה מתפצלת מאסי אשר נולדה בכפר בלב ארץ האשאנטי ונמכרה לעבדות מייסרת ומשפילה.

שיבה מביא לא רק את סיפורי העבדים והעבדות אלא גם את סיפורה של גאנה המשוסעת על ידי שבטים שונים, שנאות ומלחמות.
אנו מתוודעים למנהגי שבטים, למאכליהם לאמונתם. במובן מסוים שיבה הוא מסע אנתרופולוגי מרתק לאורך מאות שנים.

הסיפור חושף בפנינו את הכיעור שבשעבוד. הופתעתי לגלות שגם שחורים שיעבדו שחורים ובעצם הביאו למכירתם של מיליונים בעבור בצע כסף או בשל שנאה ונקמה.

המסע באפריקה ובאמריקה הוא גם מסע לגילוי הזהות העצמית המפורדת מהשפעות הקולוניאליזם והדיכוי
הוא מסע לרכישת זהות חדשה, שורשית וגאה.

הספר סוקר כ300 שנה ושתי שושלות מה שמביא כמובן לריבוי דמויות ולפעמים אף לבלבול ( אם לא קוראים את הספר בשטף)
אין יכולת להיקשר לדמות דומיננטית אחת אלא צריך להתחבר לסיפור של המסע.
של אובדן, בריחה, מוות, מאבק, טירוף והחלמה.
המספרת מביאה לנו
גישות שונות להתמודדות עם המציאות הנכפית על הגיבורים שרבים מהם חסרי מזל.

הסיפור רווי יצרים, אמונות, ריחות, חלומות.

בסך הכול מעניין למרות שההעדפה האישית שלי היא להתחבר לדמות אחת או שתיים ולעבור איתה מסע שלם
אבל הספר בהחלט מלמד וחושף תרבות מרתקת.”

“ספר מטלטל. אלים מאוד ורווי אסונות. כך נראית ההסטוריה של אפריקה השחורה. במקרה זה בגאנה. הספר גדוש דמויות ומעביר אותנו תקופת זמן של כ-300 שנים תחילה בגאנה ואח"כ במקביל גם בארה"ב. כך נראית העבדות, כך נראות מלחמות השבטים האפריקאים. וזה לא מראה יפה. הספר קריא, כתוב היטב, וגורם לנו להזדהות עם הדמויות. ממש ממש מומלץ. לא לחלשים”