“לפני שנים מספר, ראיתי סרט דוק׳ בטלביזיה על שורשי האנטישמיות בגרמניה.
היה זה סרט יוצא מן הכלל מכוון שהוא חקר את שורשי הדבר בכל תחומי החיים.
זכור לי הדגש המיוחד שהבמאי נתן לו תשומת לב - כיצד האנטישמיות באה לביטוי
בבניית הכנסיות הקטוליות.
אחת הדוגמאות שהוא מצא היתה בינין הקתדרלה בנירנברג ( אני חושב), שהכילה
פסלים חצובים מאבן שמבטאים דמויות של יהודים שמבטאים את השטן.
הדמויות היו חצובות בקיר הקתדרלה בגובה של 3-4 מטר, קטנות, אכזריות ומאיימות.
ברור שבאופן דידקטי לא ניתן לעשות השלכות מאומנות בן ימית לאנטישמיות רצחנית,
אבל חשוב להגיד שהאנטישמיות הרצחנית של העת החדשה איננה שונה בהרבה
מאותה הרצחנות של מסעות הצלב בראשית האלף שגם היא נבעה לדעתי מאותו רקע
אנטישמי- דתי ( אשר הכנסיה עודדה אותו), רק שהאנטישמיות הרצחנית של. הנאצים
היתה מסוג דתי אחר לחלוטין.( ושלא נדבר על הטכנולוגיה ומקומה בהשמדת היהודים במאה
ה-20, לעומת אמצעי ההרג במאות ה11-14.
גרמנים נגד גרמנים, בא למלא חור בהיסטוריה של השואה.
כולנו מודעים לכך שהחל מ 1933, עלייתם של הנאצים לשילטון ועד הפרעות של ליל הבדולח ב 1938
היו הפרלוד לשואה. אולם לאחר פריצת מלחמת העולם השניה , עוברת הזירה לפולין, שבה היה קיבוץ
עצום של יהודים , 3,2 מיליון נפש. ובצדק, המאורעות שקרו שם היו אלה שניתן להגדירם כשיא הרדיפות
המשלוחים וההשמדה של היהודים.
מקומם של יהודי גרמניה נתפס מתחילת המלחמה כגורלם של הקורבנות היהודים מהארצות האחרות
מבלי לקבל תשומת לב מיוחדת.
אולם, מבחינת המחקר ההיסטורי לדעת המחבר, יש חשיבות לתת לקורות היהודים בגרמניה ובשטחים שסופחו לה, מקום
מיוחד מכמה סיבות: א) הפתרון הסופי של בעיית היהודים יצא מברלין, שבה היו מרוכזים מרכזי השלטון של
המדינה הנאצית ב) הדמויות המובילות בחיפוש הדרך לפיתרון ישבו כולם בגרמניה, כמו גם אבי הרעיון עצמו- היטלר.
ג) כל התהליך שממנו יצא הפיתרון הסופי התחיל בגרמניה : מחנות הריכוז, חוקי נירנברג, תהליכי הנישול מרכוש ומעושר
כלכלי, חיסול אנשים בגז ( מערכת T4 הידועה וחיסול חולי הנפש ובעלי הנכויות למיניהם) , וכו׳
בספר זה מעלה המחבר שאלות קשות הנוגעות במשרין בהתנהגות של היהודים בינם לבין עצמם ( שהרי היתה זאת ההנהגה היהודית
שהורידה את הוראות הגרמנים ליהודים - מעיין יודראט), ביחסים שבין היהודים לגרמנים, לעמך, לשילטון, ולמבצעי ההוראות- אס, אס מישטרה,
גסטפו וכו׳ ובמקום האחרון, תגובת העם הגרמני לרדיפות של היהודים והשאלה הכל כך שאלתית, מה ידעו העם הגרמני על השילוחים למזרח ועל ההשמדה
ומה היתה תגובתם להעלמות שכניהם? האם שמחו, האם ניצלו את תהליך הדרתם של היהודים על מנת לעשות רווחים עצמיים? האם התנגדו להשמדה?
צימרמן גם שואל שאלות קשות בנוגע לתגובת היהודים עצמם על הרדיפות: למה רובם לא ניצלו את האפשרות לברוח מגרמניה כאשר הדבר היה עדיין אפשרי- עד לשלהי 1941?
למה הם לא התארגנו כנגד השילוחים? למה הם לא ירדו למחתרת? וכו, הרבה הרבה שאלות שמעלות תובנות חדשות שעד היום רב הישראלים לא נתנו עליהם את דעתם.
אחת התובנות שלא היכרתי ובהחלט לא ידעתי , שהגרמנים במיוחד ההיסטוריונים החדשים מהפכים את הנסיבות של השואה ומטשטשים את האחריות הנאצית תוך העברת אותה
אחריות לגבי הקורבנות, תוך האשמה מזויפת שההתנהגות הנאצית היא תוצאה של האיום היהודי על המשטר הנאצי והמדינה הגרמנית.
הם מבססים את הטיעון על זה על סיפרו של קפלן ( שהיה ידיד ועוזר של רוזוולט נשיא ארה״ב, שדרש לחסל ( פיזית את העם הגרמני על ידי עיקור- האמת ממש לא ידעתי את הספור הזה
והוא כל כך בלתי יאומן שאינני יודע עד כמה הוא אמיתי, והאם לא נעשה פה נסיון לעוות את דבריו?)
הספר גרמנים נגד גרמנים הוא ספר מעולה שנכתב על ידי היסטוריון בעל ידע עשיר ואשר מוסיף הרבה חשק ללכת ולהעמיק את הידע שהוא מוסר פה בספרו.
טוביה גולדשטיין.”
