ספר ייחודי.
ניתוח עמוק של מערכת היחסים המסובכת והבלתי פתירה של "צבר" מושלם לכאורה, בעימות עם צללים בעבר האישי והקולקטיבי שלו.
יונה הוא בן קיבוץ, המאבד בהדרגה את ייצר החיים שלו, כשברקע משחקים עברם של הוריו פליטי המשטר הנאצי וההווה, המורכב לא פחות, של המערכת הכוחנית בין הישראלים והפלשתינאים.
הפרקים שלא ירפו מהקורא הם סיפור מסעו של יונה ל"נינוה" המודרנית, הלא היא ברלין, שם מתמודד הגיבור עם השדים שעדיין ממשיכים לרדוף אחריו, אליהם מצטרף פלשתינאי שגר בגרמניה, שעימו מנהל הגיבור מרדף, תוך דיון פילוסופי על יחסי יהודים וערבים.
יונה, בן קיבוץ, מאבד בהדרגה את יצר החיים שלו.
ברקע משחקים עברם של סביו, פליטי המשטר הנאצי, וההווה של הקונפליקט הקיומי בין ישראלים לפלשתינאים.
ברלין היא "נינוה" המודרנית, שאליה יוצא יונה ושם פוגש מהדורה חדשה של השדים שרדפו אותו כל חייו...‬
"‫ספר שלא מרפה מן הקורא, מערער מוסכמות, בעל עוצמה הגותית רבה ושפה שלא הכרנו עד כה.‬"
‫אלי אשד, חוקר תרבות
פתח דבר
ב-1933,כשהיטלר וחבורת הפושעים שלו עלו לשלטון, סיימו אֶרִיך וברטה פומרנץ, תושבי פרנקפורט-על-הנהר-מיין, את לימודיהם התיכוניים והצליחו לעלות על ספינה שהפליגה מהמבורג לארץ ישראל. מלבד קבוצת החלוצים שמוקמה על הסיפון, שוכנו בבטן האונייה גם פרי-הרבעה הולנדיים, שנועדו להשביח את גזע הפרה העברית.
עניין השבחת-הגזע הוסבר לצעירים על ידי רפתן ותיק, שניבא, שהפרה החדשה, חסרת הפגמים הגנטיים, תהיה המניבה בפרות העולם! היום, שמונים שנה מאוחר יותר, התגשמה נבואתו וזרעם של אותם פרים מבוקש בעולם ומהווה מקור הכנסה נכבד לצאצאי החלוצים.
אבל אז, חשו הפומרנצים אי נוחות מסויימת; זה עתה נחלצו מציפורני תורת-גזע אחרת, ובשלב עדין זה של ראשית בגרותם, כשעדיין לא הודיעו אפילו שהם "חברים", קשה היה להם לעכל את דרך החשיבה הרציונאלית של הציונות המעשית.
אך ברגע שדרכה רגלם על אדמת הארץ נעלמו כל הסייגים. הדיור העלוב, התזונה הלקויה, העבודה המפרכת ואפילו הקדחת – כל אלה רק הזינו את התלהבותם. בחודשי הצפייה לעלייה על הקרקע, שוּכַּן "הגרעין הייקי" על מגרש ריק באחת המושבות במרכז הארץ.
ביום עבדו חבריו בייבוש-ביצות, בסלילת-כבישים ואפילו בבניית בית-חולים עברי חדש, ובלילה רקדו הורה בין האוהלים עד אפיסת כוחות.
העבודה – בעיקר עבודת האדמה – היוותה ערך עליון עבורם; היא היתה לבו של המפעל שלהקמתו נתנו את גופם ואת נפשם.
איך לימדה עצמה בת למשפחה אירופאית אמידה את המלאכה המחוספסת של עיבוד אדמה? איך אשה, סליחה, חברה, כמו ברטה, שעזבה בית הורים אמידים, בעלי בית-מרקחת ברובע העשירים של פרנקפורט, משכה על גופה מכנסי חאקי חסרי-גיזרה שקיבלה מהקומונה ויצאה עם שחר לעַשֵׂב בידיה חלקת שדה מִיַבְּלִית, שהיכתה שורשים באדמת הבוצית מאות שנים לפני הממושקפת מפרנקפורט? לא היה לברטה כל מתכון שלפיו תנתב את מרצה – מלבד אמונתה הלוהטת, שהנה היא, במו ידיה, מכשירה את הקרקע לבני עמה השבים לארצם!
צילומיו של אריך-אשרביטאו את הלהט הנזכר.
על רקע הר שומם נראה באחד מהם צריף עם דלת שבורה תלויה על ציר בודד ולפניו משַחקים זאטוטים בהירי-שיער באבק וביניהם בנו, שנפל שנים לא רבות לאחר מכן.
כשהתבקש אריך להגדיר את נושא הצילום התקשה לענות; מה שהניע אותו היה המעשה החלוצי, שכלל גם את המעשה האומנותי. לאלה שהתהדרו בעליונותם השִׂכלית בז בליבו.
"צריך לדעת גם לשתוק כדי לדַבֵּ-הַ," רטן, והוסיף, בינו לבינו, אל מול ההולך לפניו בשביל, בגרמנית, השפה שנשבע לעקור מחייו: "היר קומט דֶר דירקטור!" (הנה בא המנהל!)
בשונה מהמקובל, לא החליפו הפומרנצים את שם משפחתם. ההסבר לכך נקשר לצרטיפיקטים – רשיונות-העלייה, שהבריטים הנפיקו במשורה. קשר משפחתי היה עשוי לסייע להוריהם להמלט מצפורני השואה – אבל, במקרה זה, היו הצרטיפיקטים ניתנים לפומרנץ ולא לאיזה פז! מות בנם היווה סיבה נוספת לשימור השם הישן.
הצעירה הגרמניה, שילדה את נכדם שבועות אחדים אחרי המלחמה, נעלמה, ואם היה סיכוי כלשהו להחזיר אותה לחיק הקיבוץ, שינוי שם-משפחתו של בנה,
גם שנים רבות אחרי שהבריטים עזבו את הארץ, היה מַעֲרים עוד קשיים בדרכו של תהליך, שבלאו הכי היו סיכוייו דלים.
הנכד נקרא על שם אביו, יונה. הואגדל כבשר מבשרו של הקיבוץ,והעובדה, שהיה משהו חריג במבנה משפחתו מעולם לא נידונה. פומרנץ הצעיר צמח, עלה והפך לדמות מובילה בין בני גילו – אינטיליגנטי, מצחיק, והעיקר, החבר הכי טוב שיש!
הספר שלפנינו מתאר את תולדותיו.