אימפריות העתיד יהיו אימפריות של המחשבה.
– וינסטון צ'רצ'יל
הקדמה – חיזוי מאה השנים הבאות
שתי חוויות סייעו לעצב את אישיותי בילדותי, והן עוררו בי תשוקה לשני תחומים שסייעו להגדיר את חיי.
ראשית, כשהייתי בן שמונה, אני זוכר שכל המורים דיברו בהתרגשות על החדשות האחרונות, שבישרו על פטירתו של מדען דגול. אותו לילה הודפסה בעיתון תמונה של המשרד שלו, כשעל שולחנו כתב יד לא-גמור. במלל שליווה את התמונה נכתב שהמדען הגדול ביותר בתקופתנו לא הצליח לסיים את יצירת המופת הגדולה ביותר שלו. ואני שאלתי את עצמי מה יכול להיות קשה עד כדי כך שמדען גדול כל-כך לא מסוגל לסיים אותו? מה יכול להיות מורכב כל-כך וחשוב כל-כך? שאלות אלה נהפכו בעבורי, בסופו של דבר, למרתקות יותר מכל תעלומת רצח, מסקרנות יותר מכל סיפור הרפתקאות. הייתי מוכרח לדעת מה יש בכתב היד הלא-גמור הזה.
מאוחר יותר, גיליתי שהמדען הזה הוא אלברט איינשטיין, וכתב היד הלא-גמור אמור היה להיות גולת הכותרת של מפעל חייו, ניסיונו ליצור "תיאוריה של הכול", משוואה, אולי לא יותר משלושה סנטימטרים אורכה, שתחשוף את סודות היקום ואולי תאפשר לו "לקרוא את מוחו של אלוהים".
אבל החוויה המכוננת הנוספת של ילדותי הייתה כשצפיתי בתוכניות הטלוויזיה ביום שבת בבוקר, במיוחד בסדרת פלאש גורדון עם באסטר קְראבּ. מדי שבוע, היה האף שלי צמוד למרקע הטלוויזיה. בדרך פלא עברתי לעולם מסתורי של חייזרים, ספינות חלל, קרבות אקדחים היורים קרניים, ערים תת-מימיות ומפלצות. התמכרתי. זו הייתה החשיפה הראשונה שלי לעולם העתיד. מאז ואילך, חשתי פליאה כשל ילד בכל פעם שחשבתי על העתיד.
אבל אחרי שצפיתי בכל פרק מפרקי הסדרה, התחלתי להבין שגם אם פלאש זכה לכל השבחים, המדען ד"ר זַרקוֹב הוא-הוא שעשה את העבודה הרצינית. הוא המציא את טיל החלל, את מגן ההיעלמות, את מקור הכוח של העיר בשמים וכו'. בלי המדען, אין עתיד. היפים ונאי הגזרה אולי זוכים בהערצת החברה, אבל כל ההמצאות הפלאיות של העתיד הן תוצר לוואי של עבודת המדענים האנונימיים והעלומים.
מאוחר יותר, בתיכון, החלטתי ללכת בדרכם של המדענים הדגולים הללו ולבדוק חלק מהדברים שלמדתי. רציתי לקחת חלק במהפכה הגדולה הזאת שעומדת לשנות את העולם. החלטתי לבנות מאיץ חלקיקים. ביקשתי מאמי רשות לבנות מאיץ בעוצמה של 2.3 מיליון אלקטרון וולט. היא הייתה קצת מופתעת אבל הסכימה. אחר-כך פניתי לחברת וסטינגהאוס, השגתי 180 קילוגרם פלדה מגרוטאות של שנאי חשמל ו-35 קילומטר חוטי נחושת, ובניתי מאיץ ביתאטרון בחניה של אימא שלי.
עוד קודם לכן בניתי תא ערפל עם שדה מגנטי חזק וצילמתי עקבות של אנטי-חומר. אבל לא הסתפקתי בצילום אנטי-חומר. מטרתי כעת הייתה להפיק אלומה של אנטי-חומר. הסלילים המגנטיים של המאיץ שלי הצליחו לייצר שדה מגנטי עצום של 10,000 גאוס (הגדול בערך פי 20,000 מהשדה המגנטי של כדור הארץ, ומסוגל לעקור פטיש מהיד שלכם). למכונה היה הספק של 6 קילוואט חשמל, והיא השתמשה בכל החשמל בבית שלי. כשהדלקתי את המכונה, שרפתי לעתים קרובות את כל הנתיכים בבית. (אמי המסכנה בטח תהתה למה אין לה בן שמשחק כדורגל.)
אם כך, שתי תשוקות עוררו בי עניין במשך כל חיי: הרצון להבין את כל חוקי הפיזיקה של היקום במסגרת תיאוריה עקבית אחת והרצון לראות את העתיד. בסופו של דבר, הבנתי ששתי התשוקות הללו משלימות זו את זו. המפתח להבנת העתיד הוא לתפוס את חוקי הטבע היסודיים ואז ליישם אותם בהמצאות, במכונות ובדרכי ריפוי שיגדירו מחדש את התרבות שלנו מעתה ועד העתיד הרחוק.
כפי שגיליתי, נעשו ניסיונות אין ספור לחזות את העתיד, רבים מהם מועילים ומלאי תובנות. אולם כתבו אותם בעיקר היסטוריונים, סוציולוגים, סופרי מדע בדיוני ו"עתידנים", כלומר, אנשים מן החוץ שמנבאים את התקדמות עולם המדע בלי שיש להם הבנה מכלי ראשון של המדע עצמו. המדענים, האנשים שבפנים, שיוצרים בפועל את העתיד במעבדותיהם, עסוקים על פי רוב במחקרים פורצי דרך ואין להם זמן לכתוב ספרים על העתיד לציבור הרחב.
משום כך הספר הזה שונה. אני מקווה שהוא יאפשר להציץ מבפנים על התגליות הפלאיות המצפות לנו ויספק את נקודת ההשקפה האותנטית והסמכותית ביותר אל העולם של 2100.
כמובן, אי-אפשר לחזות את העתיד בדיוק מושלם. המיטב שאפשר לעשות, לתחושתי, הוא להיעזר בתבונתם של המדענים העוסקים במחקרים פורצי דרך, שעסוקים בעבודה השחורה של המצאת העתיד. אלה הם האנשים שיוצרים את המתקנים, ההמצאות ודרכי הריפוי שיחוללו מהפכה בתרבות האנושית. והספר הזה הוא סיפורם. נפלה בחלקי ההזדמנות לשבת בשורה הראשונה ולצפות במהפכה הגדולה הזאת, בזכות ראיונות שערכתי עם יותר מ-300 מהמדענים, הוגי הדעות והחולמים הבולטים בעולם במסגרת תוכניות טלוויזיה ורדיו ארציות. בנוסף, הכנסתי צוותי טלוויזיה למעבדות שלהם וצילמתי את אבות-הטיפוס של המתקנים המדהימים שישנו את העתיד. היה לי כבוד נדיר להגיש כמה תוכניות מדע מיוחדות ב-BBC, בערוץ דיסקברי ובערוץ המדע, שתיארו את ההמצאות והתגליות המדהימות של אנשי החזון הנועזים שיוצרים את העתיד. בזכות החופש שניתן לי להמשיך בעבודתי בתורת המיתרים ולצותת למחקרים פורצי דרך שיחוללו מהפכה במאה הזו, אני מרגיש שזכיתי באחת העבודות הנחשקות ביותר בעולם המדע. זו התגשמות חלום הילדות שלי.
אולם ספר זה שונה מספרַי הקודמים. בספרים כמו Beyond Einstein (מעבר לאיינשטיין), על מרחב ועולמות מקבילים, עסקתי בגישות חדשות ומהפכניות בתחום המחקר שלי, הפיזיקה התיאורטית, הפותחות בפנינו דרכים חדשות להבנת היקום. בפיזיקה של הבלתי אפשרי, עסקתי באופן שבו התגליות האחרונות בפיזיקה עשויות לאפשר בסופו של דבר גם את ההמצאות הדמיוניות ביותר של המדע הבדיוני.
ספר זה דומה יותר מכול לספרי Visions (חזיונות), שבו עסקתי באופן שבו יתפתח המדע בעשורים הבאים. אני חש סיפוק מכך שרבות מהתחזיות שהועלו בספר מתגשמות כיום בהתאם ללוח הזמנים המשוער. הדיוק הזה מסתמך, במידה רבה, על החוכמה וראיית הנולד של המדענים הרבים שראיינתי במהלך כתיבתו.
אבל ספר זה מתבונן בעתיד באופן רחב יותר, ועוסק בטכנולוגיות שעשויות להבשיל בעוד מאה שנה, ובסופו של דבר לקבוע את גורל האנושות. אופן ההתמודדות שלנו עם האתגרים וההזדמנויות של מאה השנים הבאות יקבע את מסלול ההתקדמות של המין האנושי.
חיזוי המאה הבאה
חיזוי השנים הבאות, שלא לדבר על המאה הבאה, הוא משימה אדירת ממדים. אולם הוא גם מאתגר אותנו לחלום על טכנולוגיות שישנו ביום מן הימים את גורל האנושות.
ב-1863 החל הסופר הגדול ז'ול ורן במה שהיה אולי המיזם השאפתני ביותר שלו. הוא כתב רומן נבואי בשם פריס במאה העשרים, שבו יישם את מלוא כוח כישרונותיו הגדולים כדי לחזות את המאה הבאה. לרוע המזל, כתב היד אבד בערפילי הזמן, עד שנינו נתקל בו במקרה בכספת שבה היה נעול במשך כמעט 130 שנה. בהבינו את האוצר שנפל לידיו, הוא דאג להוצאתו לאור ב-1994, והוא נהפך לרב-מכר.
ב-1863, מלכים וקיסרים עדיין משלו באימפריות עתיקות, ואיכרים עניים עבדו בעבודות כפיים מפרכות בשדות. את ארצות הברית סחפה מלחמת אזרחים הרסנית, שכמעט קרעה את המדינה לשתיים, והקיטור רק החל לחולל מהפכה ברחבי העולם. אבל ורן חזה שבפריס של 1960 יהיו גורדי שחקים מזכוכית, מיזוג אוויר, טלוויזיה, מעליות, רכבות מהירות, מכוניות מונעות בדלק, פקסים, ואפילו משהו הדומה לאינטרנט. בדיוק לא-ייאמן, תיאר ורן את החיים בפריס המודרנית.
זה לא היה הישג חד-פעמי, שכן שנים ספורות לאחר מכן היה לו ניבוי מרהיב נוסף. ב-1865 הוא כתב את מן הארץ אל הירח, שבו חזה את פרטי המשימה שנשלחו בה האסטרונאוטים שלנו לירח יותר ממאה שנים לאחר מכן, ב-1969. הוא חזה את גודל רכב החלל בשגיאה של אחוזים בודדים, את אתר השיגור בפלורידה לא הרחק מקייפ קנוורל, את מספר האסטרונאוטים במשימה, את משך המסע, את חוסר המשקל שהאסטרונאוטים יחוו ואת הנחיתה באוקיינוס. (הטעות הגדולה היחידה של ורן היה השימוש באבק שרפה, במקום בדלק טילים, כדי להביא את האסטרונאוטים שלו לירח. אבל טילי דלק נוזלי הומצאו רק שבעים שנה לאחר מכן.)
כיצד הצליח ז'ול ורן לחזות את העתיד כעבור מאה שנה ברמת דיוק כה מדהימה? הביוגרפים שלו מציינים שאף כי ורן עצמו לא היה מדען, הוא חיפש ללא-הרף את חברתם של מדענים, והמטיר עליהם שאלות בנוגע לחזון שלהם לעתיד. הוא צבר ארכיון נרחב המסכם את התגליות המדעיות הגדולות של תקופתו. ורן, יותר מאחרים, הבין שהמדע הוא המנוע המזעזע את יסודות הציוויליזציה, ודוחף אותה אל מאה חדשה של פלאות ונסים בלתי צפויים. המפתח לחזונו של ורן ולתובנות העמוקות שלו היה תפיסת כוחו של המדע לחולל מהפכות חברתיות.
נביא גדול נוסף של הטכנולוגיה היה לאונרדו דה וינצ'י, צייר, הוגה דעות ואיש חזון. בשלהי המאה החמש-עשרה, הוא צייר תרשימים יפהפיים ומדויקים של מכונות שביום מן הימים ימלאו את השמים: שרטוטים של מצנחים, מסוקים, דאונים ואפילו מטוסים. מדהים לגלות שרבות מהמצאותיו היו יכולות לעוף. (אם כי המכונות המעופפות שלו זקוקות למרכיב אחד נוסף: מנוע של כוח סוס אחד לפחות, דבר שהתאפשר רק 400 שנה מאוחר יותר.)
עובדה מדהימה לא פחות היא שלאונרדו שרטט תוכנית לבניית מכונת חישוב, שהקדימה את זמנה ב-150 שנה בערך. ב-1967, נערך ניתוח לכתב יד שאוחסן במקום הלא-נכון, שחשף את הרעיון של לאונרדו למכונת חישוב בעלת שלושה-עשר גלגלים דיגיטליים. באמצעות סיבוב של ארכובה, הגלגלים במכונה מסתובבים באופן מתואם ומבצעים את החישוב החשבוני. (המכונה נבנתה ב-1968, והיא עובדת.)
בשנות החמישים נתגלה כתב יד נוסף, שהכיל שרטוט של אוטומטון לוחם, הלובש שריון גרמני-איטלקי, שמסוגל לשבת ולהזיז את זרועותיו, צווארו ופיו. גם הוא נבנה ועובד היטב.
בדומה לז'ול ורן, עלה בידי לאונרדו להגיע לתובנות עמוקות בדבר העתיד בעזרת קומץ אנשי החזון של זמנו. הוא נמנה עם חוג קטן של אנשים שנמצאו בחזית החדשנות. יתר על כן, לאונרדו עסק ללא-הרף בניסויים, בבניה ובשרטוט מודלים, מרכיב מפתח בשביל כל מי שרוצה לתרגם את המחשבה למציאות.
בהינתן התובנות האדירות והנבואיות של ורן ולאונרדו דה וינצ'י, אנחנו מציבים את השאלה הבאה: האם אפשר לחזות את העולם של 2100? במסורתם של ורן ולאונרדו, ספר זה יבחן מקרוב את עבודתם של המדענים המובילים בימינו, שבונים את אבות-הטיפוס של הטכנולוגיות שישנו את העתיד. ספר זה איננו יצירה בדיונית, תוצר לוואי של דמיון סוער של תסריטאי הוליוודי, אלא מבוסס על מחקר מדעי מוצק שנערך כיום במעבדות חשובות ברחבי העולם.
אבות-הטיפוס של כל הטכנולוגיות הללו כבר קיימים. כפי שאמר פעם ויליאם גיבסון – מחבר הספר נוירומנסר, שטבע את המונח סייברספייס – "העתיד כבר כאן. הוא פשוט מפוזר באופן לא-אחיד."
חיזוי העולם ב-2100 הוא משימה אדירת ממדים, מכיוון שאנחנו נמצאים בעידן של תהפוכות מדעיות עמוקות, וקצב התגליות הולך ומאיץ ללא-הרף. הידע המדעי שהצטבר בעשורים האחרונים גדול מזה שנאסף בכל ההיסטוריה האנושית. ועד 2100, הידע המדעי הזה יגדל עשרות מונים.
אבל אולי הדרך הטובה ביותר לתפוס את גודל האתגר בחיזוי מאה השנים הבאות הוא לחשוב על העולם ב-1900 ולהיזכר בחיים שחיו סבינו.
העיתונאי מרק סליבן מבקש מאיתנו לדמיין אדם הקורא את העיתון בשנת 1900:
בעיתון שתושב ארצות הברית היה קורא באחד בינואר 1900, מילה כמו רדיו לא הייתה מופיעה, משום שיחלפו עשרים שנה עד המצאתו; גם המילה "סרט" לא הייתה קיימת, שכן גם הוא היה ברובו עניין של העתיד; גם לא נהג, שכן המכונית רק הופיעה ונקראה "מרכבה בלי סוס..." המילה טייס לא הייתה קיימת... חקלאים לא שמעו על טרקטורים, ובנקאים לא שמעו על הפדרל ריזרב . סוחרים לא שמעו על רשתות וגם לא על "שירות עצמי"; ומלחים לא שמעו על מנועים השורפים דלק... זוגות שוורים המושכים עגלות עדיין נראו בדרכים הכפריות... סוסים ופרדות עדיין נשאו משאות בכל מקום... הנפח מתחת לעץ הערמון רחב הענפים היה חלק מהמציאות.1
כדי להבין את הקושי בחיזוי מאה השנים הבאות, עלינו להעריך את הקושי שהיה לאנשים ב-1900 בחיזוי העולם בשנת אלפיים. ב-1893, כחלק מהתערוכה העולמית בשיקגו שציינה ארבע מאות שנה לגילוי אמריקה, נתבקשו שבעים וארבעה אישים ידועים לחזות כיצד ייראו החיים במאה השנים הבאות. הבעיה העיקרית הייתה שהם המעיטו כולם בהערכת קצב התקדמות המדע. לדוגמה, רבים מהם חזו נכונה שיום יבוא ויהיו לנו כלי טיס טרנס-אטלנטיים מסחריים, אך הם חשבו שאלה יהיו ספינות אוויר. הסנטור ג'ון ג'יי אינגולס אמר, "כפי שהיום האזרח נועל מגפיים או קורא לכרכרה, בעתיד הוא יזמין כדור פורח."2 הם גם החמיצו כולם את הופעת המכונית. ראש שירות הדואר ג'ון ונאמייקר ציין שהדואר בארצות הברית ישולח במרכבות ועל גב סוסים, גם מאה שנים לאחר מכן.
ההמעטה הזאת בחשיבות המדע והחדשנות כללה גם את משרד הפטנטים. ב-1899 אמר צ'רלס ה' דואל, מפקח משרד הפטנטים האמריקני, "כל מה שאפשר להמציא כבר הומצא."3
לפעמים, גם מומחים בתחומם ממעיטים בהערכת מה שמתרחש ממש מתחת לאף שלהם. ב-1927, בתקופת הסרט האילם, העיר הארי מ' וורנר, ממייסדי האחים וורנר, "מי בכלל רוצה לשמוע שחקנים מדברים?"4
ותומס ווטסון, יו"ר IBM, אמר ב-1943, "אני חושב שיש בעולם שוק אולי לחמישה מחשבים."5
להמעטה הזאת בכוח הגילוי המדעי שותף אפילו העיתון ניו יורק טיימס המכובד. (ב-1903, הכריז הטיימס שמכונות מעופפות הן בזבוז של זמן, שבוע בלבד לפני שהאחים רייט הצליחו להטיס מטוס בקיטי הוק, צפון קרוליינה. ב-1920, מתח הטיימס ביקורת על מדען הטילים רוברט גודארד, והכריז שעבודתו חסרת ערך, כי טילים לא יכולים לנוע בריק. לזכות הטיימס יאמר שארבעים ותשע שנים לאחר מכן, כאשר האסטרונאוטים של אפולו 11 נחתו על הירח, הוא פרסם התנצלות: "כעת ברור לחלוטין שטיל מסוגל לפעול בריק. הטיימס מתנצל על הטעות.")6
הלקח הוא שמסוכן מאוד להמר נגד העתיד.
תחזיות של העתיד, למעט קומץ יוצאים מן הכלל, תמיד המעיטו בהערכת החשיבות של קצב ההתקדמות הטכנולוגית. את ההיסטוריה, כך אומרים לנו שוב ושוב, כותבים האופטימיסטים, לא הפסימיסטים. כפי שאמר הנשיא דווייט אייזנהאואר, "הפסימיזם מעולם לא ניצח במלחמה."
אפשר לראות עד כמה המעיטו אפילו סופרי מדע בדיוני בחשיבות קצב הגילוי המדעי. אם תצפו בשידורים חוזרים של סדרת הטלוויזיה הוותיקה מסע בין כוכבים משנות השישים, תבחינו שרוב "הטכנולוגיה של המאה העשרים ושלוש" כבר נמצאת כאן. באותו זמן, קהל הצופים בטלוויזיה נדהם לראות טלפונים ניידים, מחשבים ניידים, מכונות מדברות, ומכונות כתיבה שמבינות שפת דיבור. אולם כל הטכנולוגיות האלה קיימות היום. עד מהרה יהיו לנו גם גרסאות של מתרגמים אוניברסליים, שיכולים לתרגם במהירות בין שפות תוך כדי דיבור, וכן "טרייקורדרים", שמאבחנים מחלות ממרחק. (למעט מנועי על-חלל ומשגרי טלפורטציה, רוב המדע של המאה העשרים ושלוש כבר קיים היום.)
בהתחשב בטעויות הגורפות של אנשים שהמעיטו בהערכת העתיד, כיצד נוכל אנו לספק בסיס מדעי איתן לתחזיות שלנו?
הבנת חוקי הטבע
אנחנו כבר לא חיים בימי הביניים של המדע, כאשר ברקים ומגפות נחשבו כמעשי האלים. יש לנו יתרון גדול שלא היה לז'ול ורן וללאונרדו דה וינצ'י: הבנה איתנה של חוקי הטבע.
שגיאות בתחזיות הן כורח המציאות, אבל אחת הדרכים להפוך אותן לאמינות ככל האפשר היא להבין את ארבעת הכוחות היסודיים בטבע שנמצאים בבסיס פעולת היקום כולו. בכל פעם שאחד מהם הוסבר ותואר, הדבר שינה את ההיסטוריה האנושית.
הכוח הראשון שהוסבר הוא כוח הכבידה. אייזק ניוטון סיפק לנו מכניקה המסבירה שגופים נעים בהשפעת כוחות, במקום באמצעות רוחות מיסטיות ומטפיזיקה. הדבר סלל את הדרך למהפכה התעשייתית ולהופעת כוח הקיטור, ובמיוחד הקטר.
הכוח השני שהובן היה הכוח האלקטרומגנטי, שמאיר את הערים שלנו ומניע את מכשירי החשמל. כשתומס אדיסון, מייקל פאראדיי, ג'יימס קלרק מקסוול ואחרים הסבירו את החשמל והמגנטיות, ניתן האות למהפכה האלקטרונית שיצרה שפע של פלאים מדעיים. אנחנו רואים זאת בכל פעם שיש הפסקת חשמל, והחברה מושלכת פתאום מאה שנים אל העבר.
הכוחות השלישי והרביעי שהובנו הם שני הכוחות הגרעיניים: הכוח החלש והחזק. כאשר איינשטיין כתב ש-E=mc2 וכשהאטום בוקע בשנות השלושים, החלו מדענים בפעם הראשונה להבין את הכוחות שמאירים את הרקיע. כך נחשף הסוד שבלב הכוכבים. בזאת לא רק נסללה הדרך לשימוש בכוח האדיר של נשק אטומי, אלא גם צמחה התקווה שיום יבוא ונוכל לרתום את הכוח הזה לשימושנו על כדור הארץ.
כיום, יש לנו הבנה טובה למדי של ארבעת הכוחות הללו. הכוח הראשון, כוח הכבידה, מתואר כיום באמצעות תורת היחסות הכללית של איינשטיין. ושלושת הכוחות האחרים מתוארים באמצעות תורת הקוונטים, שמאפשרת לנו לפצח את סודות העולם התת-אטומי.
תורת הקוונטים עצמה העניקה לנו את הטרנזיסטור, את הלייזר ואת המהפכה הדיגיטלית שהיא הכוח המניע את החברה המודרנית. בדומה לכך, מדענים השתמשו בתורת הקוונטים כדי לחשוף את סודות מולקולת הדנ"א. המהירות המסחררת של המהפכה הביוטכנולוגית היא תוצר ישיר של טכנולוגיית המחשב, שכן ריצוף דנ"א נעשה על ידי מכונות, רובוטים ומחשבים.
כתוצאה מכך, אנחנו מסוגלים להבין טוב יותר את הכיוון שיתקדמו בו המדע והטכנולוגיה במאה הקרובה. תמיד יצוצו הפתעות חדשות ובלתי צפויות לחלוטין שיותירו אותנו המומים, אבל יסודות הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה המודרנית כבר הונחו ברובם, ואנחנו לא מצפים לשינוי חשוב בידע הבסיסי הזה, לפחות לא בעתיד הנראה לעין. כתוצאה מכך, התחזיות שנערוך בספר זה אינן תוצר של השערות פרועות אלא הערכות מושכלות בדבר הבשלת אבות-הטיפוס הטכנולוגיים של ימינו.
לסיכום, יש כמה סיבות להאמין שאנו יכולים להתוות את מתאר העולם ב-2100:
1. ספר זה מבוסס על ראיונות עם יותר מ-300 מדענים מובילים, הנמצאים בחזית הגילוי המדעי.
2. כל התפתחות מדעית המוזכרת בספר זה תואמת את חוקי הפיזיקה המוכרים.
3. ארבעת הכוחות והחוקים היסודיים של הטבע מובנים ברובם; איננו מצפים לשינויים חשובים בהם.
4. אבות-הטיפוס של כל הטכנולוגיות המוזכרות בספר כבר קיימים.
5. את הספר כתב אדם "מבפנים", שרכש ידע מכלי ראשון על הטכנולוגיות החדשניות במחקר המדעי.
במשך אין ספור עידנים היינו צופים פסיביים בריקוד הטבע. צפינו בפליאה ובפחד בשביטים, בברקים, בהתפרצויות געשיות ובמגפות, מתוך הנחה שהם נמצאים מעבר ליכולת הבנתנו. כוחות הטבע היו תעלומה נצחית בעיני הקדמונים, כוחות שיש לחשוש מפניהם ולסגוד להם, והאלים והמיתולוגיה נוצרו כדי למצוא סדר בעולם. הקדמונים קיוו שבאמצעות סגידתם, יפגינו האלים רחמים ויגשימו את משאלותיהם היקרות ביותר.
כיום נהפכנו לכוריאוגרפים של ריקוד הטבע, ופה ושם אנו מסוגלים לשחק בחוקי הטבע. עד 2100, נהפוך לשליטי הטבע.