“השאלה המסקרנת והגדולה -האם תהליך חדירת התקשורת הישראלית והשפעתה על מוקדי קבלת החלטות במערכת המשפט על כל נגזריה ,מתרחשת במבצרי השפיטה ובקהילת המשפטנים כתהליך שמוכר לנו לציבור מהעולם הפוליטי ?!
דהיינו החלטות הנשקלות במערכת הפוליטית עפ"י הרצון להשביע את דעת הקהל כאשר האמת ,המציאות ,הרצון והיכולת לעשות צדק או את המעשה הנכון המעניק תשובה לבעיה ,אינם מהמרכיבים האמתיים הנשקלים במערכת הפוליטית .
השאלה בספר : האם המערכת המשפטית בישראל מתנהלת בדומה לכך?!
הנושא המסקרן הזה מתפרסם עכשיו כספר על בסיס עבודת הדוקטורט שכתבה המחברת ושליוותה ומלווה אותה במשך שנים רבות ככתבת לענייני משפט של קול ישראל .
לצורך עבודתה/ספרה ראיינה המחברת 92 אישים במשפט ובתקשורת שחוו עוצמות שונות של נוכחות תקשורת בהליך משפטי,מהם 30 שופטים -מחציתם בדימוס,{ומי שנמצא כיום במערכת התראיין בעילום שם }, 32 עורכי-דין-מחציתם תובעים {שחלקם המכהנים התראיינו בעילום שם }ומחציתם סנגורים בשוק הפרטי ובכל קבוצה הייתה נוכחות והבחנה בין וותיקים לצעירים במקצוע , ו-30 כתבי משפט בעבר ובהווה .
בשל קרבתה של המחברת ככתבת משפטית היא מעריכה כי הצליחה במידה לקיים עם השופטים והתובעים שיחות שבהן הלכי- הרוח היו קצת משוחררים מההצהרות הממסדיות של המערכת .
המחברת השוותה בין מאפייני הסיקור של שמונה משפטים פליליים שזכו לפרסום רב -היקף בתקופות שונות של המדינה ובעיתונים הנבדלים בסגנונם ובקהלם ,ובכך בדקה כיצד השתנה יחסה של התקשורת הישראלית לתחום המשפט,ובמקביל על יחסו של בית המשפט ומערכותיו אל נוכחות התקשורת בבית המשפט,ואל תרומתם של עורכי הדין לניהול המשפט בתקשורת ,זאת בנוסף לסיקור הנושא במה שנעשה בארצות שונות בעיקר במשפט המערבי.
מסקנתה של המחברת כי אין באפשרות המחקר האקדמי כפי שנעשה מצידה להצביע בוודאות על החלטה שיפוטית כזו או אחרת ולטעון כי התקבלה בגלל לחצי הפרסומים במדיה התקשורתית ,רכיבי ההחלטות השיפוטיות הנן כה מגוונים ומשתנים ממקרה למקרה עד כי אי-אפשר לבודד מהם את השפעת החשיפה לדיון הציבורי .עם זאת ,טוענת המחברת כי אפשר להצביע על השלכותיה של נוכחות התקשורת בהליכים משפטיים על התנהלותה של קהילת המשפט. כלומר בסיכום למי שעוקב בנושא הזה מקריאת עיתונים ,החשיפה במדיה ובדיוניים תקשורתיים - אין המחברת יוצאת עם מסקנה ברורה המזעזעת את אמות הספים של מערכת המשפט בישראל לנוכח התנהלות ומעורבות התקשורת הישראלית בה . כלומר -אין "דם רע " או "בז תקשורתי " במסקנותיה ,ואיני יודעת אם זה לטוב או לרע,אם זאת המציאות האמתית או עדיין רב הנסתר על הגלוי ?!
הספר מעניין והעניק לי הזדמנות הצצה אל מעבר לקלעים של עולם המשפט הישראלי .מבחינתי הספר הזה הנו המשך לספר המופלא והמרתק :"ישראל במשפט- שמעון אגרנט והמאה הציונית"-מאת פנינה להב,שהנני ממליצה בפה מלא לקרוא ולהתענג ממנו ועליו.
חסרונו היחיד של הספר הנסקר הזה הוא -ב"כתיבתו היבשה "-אשר אני מניחה שמקורה בעבודת הדוקטורט של המחברת אשר חייב אותה לכתיבת עפ"י כללים אקדמיים .אם הספר היה נכתב באופן פחות "יבש" אפשר שההנאה הייתה מושלמת ,ורק בגין הסיבה הזאת דרגתי את הספר כ-"טוב",אם כי מבחינת תוכנו - הוא ראוי לדרוג כ-"ספר מעולה"
צילום עטיפת הספר מבטא באופן הנכון והמעמיק ביותר את תוכנו של הספר .”
