“שבוע הספר ת״א , תשע״ב- 2012, דוכן אופוס.
אני מרפרפת בין הספרים כדי לגלות ספרים שעוד לא קראתי והתקציר שלהם מעניין, כשבחורה בת 20 פלוס מינוס מתבייתת על העותק היחיד של ריקוד עם דרקונים שקיים בדוכן, ולמרבה צערה הוא עם כריכה קרועה.
הבחורה שואלת-׳ יש עוד עותקים למכירה של הספר הזה׳?
המוכר, בחיוך, עונה- ׳ברור, אני כבר מוצא לך עותק תקין, העותק הזה זו סתם התערבות ביני לבין הבוס שלי שאני אצליח למכור את הספר הזה אפילו במצב הזה׳.
הבחורה בתגובה- ׳אם היית אומר שאין, הייתי קונה אותו גם במצב הזה׳...
בהיותי סנובית ספרותית ידועה, אני יכולה להזדהות פחות או יותר* עם אוהדי ברצלונה. אוהדי הצלחות זה באסה גדולה. בעיקר כשזה אותם האנשים שאם היית מציעה להם, שניה לפני שמשחקי הכס כ״ כ הצליחה- לקרוא ספר פנטזיה-היו פוטרים את זה כ׳ספר ילדים׳ או כ ׳לא אוהב/ת פנטזיה׳, ועכשיו מפריחים לאויר תיאוריות על מי ינצח בסוף ואיך הכל יגמר..
[
*
הפחות הוא בגלל שבעוד ששאוש״ק היא סדרה טובה, היא ממש לא מופתית. אני לא יודעת איך הייתי מגיבה לו באמת אהבתי את הסדרה הזו.
היותר הוא בגלל שאני באמת אוהדת ברצלונה:-p
]
אני מהאנשים שיש להם תמיד ספר בתיק. ובגלל שאני קוראת מהר, הספר הוא ספר לנסיעות לעבודה, המתנות בתורים וכל מיני כאלו והוא מסתיים תוך שלושה ארבעה ימים. אם הספר מעניין אותי אני אסיים אותו בבית, אחרי היום הראשון להיותו ספר נסיעות.
הבעיה עם הספר הזה( לראשונה בסדרה הזו)- הוא לא הצליח לרתק אותי. ניסיתי לקרוא אותו בבית רק כדי לסמן v על הקריאה שלו, וזה פשוט לא הלך. יש פרקים שלמים שהייתי מורידה. זו הפעם ראשונה שקראתי ספר נסיעות ביותר משבוע, ושהרגשתי ממש ׳תקועה׳ בקריאה(אני תמיד קוראת כמה ספרים במקביל. אז פה פשוט סיימתי את כל הממוקבלים שלי, וריקוד עם דרקונים עדיין היה בשלבי קריאה- וזה לא בגלל האורך של הספר...)
בקיצור- אני לא יודעת אם זה בגלל הסנוביזם הספרותי או שהספר הזה באמת פחות טוב מהאחרים, אני פשוט יודעת שאני לא נהניתי ממנו כ״כ, ואני מקווה שזה ישתפר בכרך ב׳(לבינתיים הוא טוב יותר).”
