"בלי שום ספק, זהו הסופר הפורטוגלי המבטיח הבא."
ז'וזה סרמאגו
הרומן בית קברות לפסנתרים, המתרחש ברובו בשכונת הפועלים בֶּנפיקָה בליסבון, מגולל את סיפורה של משפחה ושל שרביט הפחדים והתקוות שמעבירים בה אבות לבניהם במרוצת הדורות.
משפחת לאזרו היא משפחה של נגרים בוני רהיטים, שהיו מעדיפים להיות בוני פסנתרים.
בירכתי הנגרייה שלהם שוכן "בית קברות לפסנתרים", שהפסנתרים השבורים שצבורים בו מספקים להם מלאי של חלקי חילוף לתיקון פסנתרים בכל רחבי העיר.
זהו מקום מסתורי רב־קסם, שבו אפשר להתבודד ולחוש נחמה, לרקום חלומות, ומעל לכול - למצוא מחסה בטוח לזוגות אוהבים.
זהו גם סיפורו האמיתי של רץ המרתון הפורטוגלי פרנסישקו לאזרו, הנארג במסכת בדיונית עשירה של אהבה, בגידה, אושר משפחתי ותקוות נכזבות.
הרומן מסופר על ידי פרנסישקו לאזרו האב ביום לידת נכדו - שהוא גם יום מותו שלו - ועל ידי פרנסישקו לאזרו הבן, בעודו רץ באולימפיאדת שטוקהולם ב-1908 ונאבק לנצח במרוץ נגד המוות עצמו.
בית קברות לפסנתרים הוא סיפור בנוי להפליא, אלים, עדין ופיוטי, מצחיק ומרגש, זרוע הבזקים של תובנות נוקבות, דימויים מטלטלים והבנה אינטואיטיבית של משפחות ואורחותיהן.
ז'וזה לואיז פֵּיישוֹטוֹ נולד ב-1974 בפורטוגל וכותב שירה, מחזאות וסיפורת. ב-2001 זכה הרומן פרי עטו Nenhum Olhar ("אף לא מבט") בפרס הספרותי על שם ז'וזה סרמאגו. יצירותיו תורגמו ל־15
שפות וזכו לשלל ביקורות נלהבות.
בספרו זה הוא מבסס את מעמדו כסופר הפורטוגלי המוביל בדורו וכיוצר גדול בזירה הספרותית הבינלאומית.
"פיישוטו הוא מספר לירי, משורר המזקק את הכמיהה המבעבעת של הלב ומגיש לנו גראפה מרוכזת של מילים, ליקר שמסרב להתפוגג מהראש." לה רפובליקה
"הפנטסטי מסופר בטבעיות ובפשטות יומיומית. כרוניקה ובדיה פולשות זו לתוך זו, כמו הסיפורים שמספרות, או חוות, או שותקות הדמויות של ויליאם פוקנר. מספֵּר פורטוגלי בשֵל, מעורר השתאות."
אנטוניו מוּניוֹז מוֹלינָה