“לפי רשימת המדרגים הארוכה (3 קוראים, אני הרביעית...) ברור שזה לא רב-המכר ההיסטרי של האתר. ודווקא בגלל זה, ראוי להפנות פנס אל הספר (זוהי השראה מן העטיפה...).
בתחילת המותחן המשפטי הזה, נרצח סנטור מבטיח במכוניתו והחשוד המזדמן הוא בחור שחור, סטודנט קדם רפואה בברקלי, שנורה על ידי שוטרת.
ג'וזף אנטונלי, הגיבור של בופה, הוא פרקליט מנצח, שמוכר לקוראיו (האמריקנים, מן הסתם) מספריו האחרים. אני לא הכרתי אותו, אבל אשמח להכיר בספריו האחרים.
בופה איננו סופר שטחי. בחלקו הראשון של הספר הוא פורש בפנינו את חייה של החברה הגבוהה בסן פרנסיסקו, ואת הדקדנס הפושה בחלונות הגבוהים של מערכת המשפט, הכלכלה והממשל. הוא מתאר בכישרון אין משתרגות זרועות התמנון של הון ושלטון ועד כמה נבובים נאומי המועמדים למשרות ממשלתיות.

הספר מרתק, ההיסטוריה של הגיבורים נחשפת על חיי הנפש שלהם ולאורך הדפים זרועים לא מעט תיאורים פיוטיים. בסופו של הספר התסבוכת נדמית גדולה מן הרגיל, סודות נחשפים, ההפתעות גדולות והטוויסטים בהחלט עושים את זה.

תמיהה אחת אינה מרפה ממני ואולי יאיר מישהו את עיני ויעיר לי על טעותי. ככל הידוע לי, כשאדם יורה אפשר לזהות על ידיו שיירי אבק שריפה, אלא אם כן רחץ את ידיו היטב לפני שהגיעו השוטרים. החשוד שלנו אמנם עטה כפפות על ידיו, אבל מכיוון שנורה מיד בגבו לא הייתה לו שהות לרחוץ אותן. כיצד אם כן, לא ביקש הפרקליט לדעת אם השוטרים חיפשו סימנים על הכפפות ואם לא מצאו, איך אפשר להאשים אותו. זה נראה לי פרט טריוויאלי, אבל בהחלט מרכזי.

למה לא הענקתי לו 5 כוכבים?
כי אחרי קריאת אינספור ספרי מתח בשנה האחרונה, אעניק 5 כוכבים רק לספר שיגרום לי להיאנק מעוצמת ההפתעה או הקנאה בסופר.”