“אני ברזילאי במוצא ולכן נטייתי לקרוא ספר כזה.
הספר נכתב על אזור הסרטאו Sertão, ארץ העורף של צפון המזרח (Nordeste) אזור מדברי למחצה, פחות מפותח משאר האזורים של ברזיל ובעל עיירות עניות במיוחד. הזמן, שנות השלושים שבהם נאבקו קומוניסטים במיליציות ימניות והשלטון עבר מיד ליד. חוסר היציבות הוליד, כמו באירופה, את הדיקטטור הגדול, שבברזיל נקרא ז'טוליו ורגאס (שלט בין 1930-56).
סמל ז'טוליו (על סמליות השם בהמשך) הוא שוטר צבאי שנשלח לעצור מנהיג פוליטי מחתרתי ולהביאו לכלא. במהלך המסע השלטון מתהפך והאסיר הפך ליקיר השלטון החדש אך הסמל דבק במשימתו ונאלץ להתמודד מול התנגדויות מזויינות כדי להשלים את משימתו. הספר נכתב כשורה של מונולוגיים בסגנון עממי, ז'טוליו קופץ מנושא לנושא עפ"י רצף אסוציאטיבי, מדבר על המון נושאים, על טיבן של העיירות, אנשיהם, אוכל, אנשי השלטון, פוליטיקאים מושחתים וכו'. ככל שהעלילה מתקדמת נעשה ז'טוליו אלים ונוטה לקחת את החוק לידיים. הכל נופל מסביב, כולל חבריו ואהובתו.
הספר נכתב בשנות השבעים, בימי הדיקטטורה הצבאית (1964-1985) ויש לו מסר מוצפן לא קשה לגילוי. הסמל נקרא על שמו של דיקטטור ומסמל את הדיקטטורה (הצבאית). דבקותו במשימה הכוללת לקיחת החוק לידיים וזלזול בחיי אדם ובערכי אנוש מהווה ביקורת כמעט גלויה נגד המשטר הצבאי.
הספר קשה לקריאה בגלל הנסיון להיות אותנטי-אתני כאילו. לא אהבתי את גודש האיזכורים של המקומות בגאוגרפיים, שאינם אומרים כלום למי שלא מכיר אותם.גם הסגנון הראליסטי מדי כבר מוצה בקולנוע ובספרות הברזילאית.”