השנה: 1927. המקום: עיירה סובייטית מנומנמת בפלך סְטארְגוֹרוֹד. אִיפּוֹליט מַטְבֵייבִיץ' ווֹרוֹבְּייָנינוֹב, לשעבר ראש אצולת הפלך וכיום פקיד צנוע בלשכה למרשם אוכלוסין, מגלה שאי-שם, בתוך אחד מתריסר הכסאות שהרכיבו את מערכת הישיבה הסלונית בחווילתו שלפני המהפכה, חבויים יהלומיה של חמותו.
אל מסע החיפוש שלו אחר האוצר הטרום-מלחמתי מצטרף אליו הנוכל השרמנטי אוסטפ בנדר, הרפתקן שמתלבט בין קריירה כבעל מרובה-נשים, לבין הצעת כישוריו כצייר בשירות המדינה.
המרדף אחר הכיסא עתיד להוביל את צמד הגיבורים לצמתים מרכזיים של התרבות הסובייטית והספרות הרוסית: מ"מוזיאון הרהיטים" במוסקבה, המציג בפני האזרח הסובייטי אכול הקנאה את פאר יצירותיה של רוסיה הצארית,
12 שנים-עשר כסאות
שתפו אותי
דרך הפלגה במורד הווֹלגה בלוויית תיאטרון אוונגרדי, המעלה עיבוד מעודכן-פוליטית למחזה של גוגול, ועד לעיירת הנופש הקווקזית פּיאָטִיגוֹרְסְק, בה מצא את מותו בדו קרב המשורר מיכאיל לרמונטוב. לעתים בתחבולות מבריקות, לעתים באופן מקרי לחלוטין, ולעתים תוך החמצה צורבת של הזדמנויות בלתי-חוזרות, מפלסים ווֹרוֹבְייָנִינוֹב ובֶּנְדר את דרכם במציאות הסובייטית האבסורדית של שנות ה-20 המאוחרות.
הרומן שנים-עשר כסאות הוא מפסגות הסאטירה של הספרות הרוסית במאה ה-20 ובכלל. גיבוריו האנושיים, וקורותיהם המופלאות, סיפקו נחמה קומית לדורות של קוראים, וציטוטים מתוכו נכנסו לפולקלור הסובייטי ונעשו למטבעות לשון. מעל ומעבר לסיפור הרפתקאות משעשע, פותח הרומן צוהר אל הווי תרבותי שחתר תחת סדרי החיים והאמיתות הנבובות של האידיאולוגיה השלטת.
לספר נלווה מבוא מאת ד"ר מרק אמוסין, הזורה אור על הרקע התרבותי של מחברי הרומן ועל האווירה הפוליטית והחברתית שבה נוצר.
הצללית שעל העטיפה מבוססת על איור מאת ו. דניסוב, כמחווה לו.
שנים-עשר כסאות מאת איליה אילף ויבגניי פטרוב בהוצאת כרמל , תרגמה מרוסית: דינה מרקון, מבוא: מרק אמוסין, עריכה: ענת שולץ.