יוסף ראוביצ'ק, פקיד זוטר בבנק, רצה לטייל ביער, להיפגש עם אהובתו רוז'נה (הנשואה לאחר), לשבת בבית קפה – בעצם לחיות חיים נורמליים. אבל לא איפשרו לו להגשים את שאיפתו. בשרירות מסלקים אותו מעבודתו, יורים בחתולו טומאש, ידידו היחיד, קורעים אותו מזרועות אהובתו. עתה הוא בודד, נאנק תחת מעשי רשע אבסורדיים. בדומה לגיבורו של קפקא, גם בן עירו ראוביצ'ק – יהודי רק על פי מוצאו – אינו יודע במה אשמתו. הוא ממתין לגזר-הדין – הגלייה אל הבלתי-נודע. אין זה סיפור על השואה – שכלל אינה נזכרת, ממש כפי שאין המחבר נוקב בשמם של הגרמנים – אלא סיפור על שלוש שנים של חוסר-אונים, של חששות ושתיקה, של איבוד רכוש, קשרים אנושיים, כבוד אנוש וגם של תקווה גדולה, חזקה מן המציאות.
בדומה לגיבור הספר, גם ייז'י וייל (1959-1900, יהודי, יליד צ'כוסלובקיה) – התחמק מצו ההתייצבות, כמועמד לטרנספורט, והצליח לשרוד במחתרת. וייל – עיתונאי, מתרגם, עורך – שהיה קומוניסט-מאמין עד למועד שהותו בברית המועצות, נרדף גם על ידי השלטון הקומוניסטי ומצא מקלט כעובד המוזיאון היהודי בפראג.
הרומן 'חיים עם כוכב' ראה אור בצ'כוסלובקיה בראשית שנות החמישים ונגנז מייד, מפני שנימתו לא התאימה לסגנון הריאליזם הסוציאליסטי. וייל זכה להוצאה מחודשת של כתביו, לתרגומם לשפות רבות ואף לשם בינלאומי – אך כל אלה רק לאחר מותו. ספריו של וייל, הכתובים בהומור אפל, אירוניה שקטה ובהרבה ליריקה, השפיעו גם על יצירתו של מילאן קונדרה. פיליפ רות כתב 'אין לי ספק שזה אחד הרומנים היותר מעולים שקראתי על גורלו של יהודי ושל היהודים תחת השלטון הנאצי. למעשה, איני מכיר שום יצירה שתשווה לזו.' ארתור מילר ציין: 'מעטים הספרים שהדירו שינה מעיני – דבר זה גרם לי ספרו של וייל. יצירה עמוקה ביותר'. המבקרת של ניו יורק טיימס כתבה 'סיפור זה הוא אחת היצירות רבות העוצמה שנולדו עקב השואה'.