בני ישראל לדורותיהם היו עובדי אלילים. אלוהי האבות היה אל-עליון הכנעני. משה ייבא משעיר אל צבאות פגני בלתי מוכר, שהיה אל לוחם. בישראל זיהו אותו עם אל הכנעני רב העוצמה בעל. הוא היה אל לאומי. הדתות היהודית והישראלית היו אליליות. רק בהשראת הנביאים מאסכולות שילה עברו אל צבאות ודת-משה מטמורפוזה. האל האדומי נהפך לאל קוסמי מעבר לתפיסת אנוש, שהיתה לו תוכנית-אב להחזיר בקץ-ההיסטוריה את האדם לגן-העדן האבוד. יחד עם השינוי בתפיסת מהות האל שונתה גם תפיסת הפולחן. כלי מקדש-שלמה נחשבו "מזויפים" ונגנזו או הושמדו. בוטל הרעיון לפיו האדם נוצר כדי לספק גחמות של ישויות אליליות, עתה הועמד האדם במרכז הבריאה. אלוהי ישראל החדש תובע מהאדם למקד את עיסוקו באורח חיים ראוי וצודק, לא בפולחן. את המהפכה הפילוסופית הזאת, המכונה " תורת ישראל", תאמץ בעתיד האוטופי כלל האנושות. הספר "המיתוסים הכנעניים של התנ"ך" מתאר את הסיבות להולדתה של הדת החדשה והשינויים שעברו על דת-משה בהשפעת האירועים הגיאופוליטיים בימי הבית הראשון. הספר נסמך על התגליות הארכיאולוגיות החדשות וחקר המקרא המודרני.