"ניסיתי להסביר לו שהוא לא צריך להרגיש אחריות על שביתק את בתולי, אבל הוא לא שמע אותי.
הוא נותר המום, כמו הוזה, 'את בת עשרים וחמש? שלושים?
ועדיין בתולה? ג'יזס, אני ממש לא מבין אותך, לא מבין כלום".
"הוא לא הלך אז לאמבטיה להתקלח, כי אם נשאר בחדר.
מזווית העין הצצתי בו מתנגב בממחטות נייר ומשליך אותן על הרצפה, בלי לשים לב לכתמי הדם שעליהן, לובש את מכנסיו וממהר אל המוזיקה. מגביר, מלווה בראשו את הקצב, ונרדם על הבטן.
"אני רואה את עצמי על גג ביתנו, מייבשת את הקוסקוס על סדין בשמש, בפעם האחרונה לפני הנסיעה ללונדון.
אני רואה בדמיוני את כל העיירה.
צמרות העצים, צריח המסגד והחומה העתיקה המקיפה את העיירה שלי. באותה שעה, דבר לא העסיק את רוחי פרט למחשבה שאני אתהלך בלונדון, ואחפש את דרכי בין הבניינים הגבוהים והאורות הזוהרים".
גיבורותיהם של 19 הסיפורים שבקובץ "אטאטא את השמש מהגגות" מחפשות את דרכן במציאות פטריארכלית וממלכדת, בעולם הערבי והמערבי.
המהגרת המרוקאית שמנסה להיות "אנגליה" בכל מחיר, אינגריד המסיונרית הדנית שמתמסרת לחיי הכפר התימני, סמר הלבנונית שחוזרת עם בעלה האירופי ל"מזרח", הגבר הסעודי שאובד בקאהיר המתירנית – כולם לכודים בתבניות של דימויים ובמערכות של ציפיות, מעצמם ומזולתם.
בקובץ הסיפורים המרתק הזה, שוב ושוב מתהפכים הדימויים ומשתברות הציפיות.
חנאן אלשיח' נולדה בלבנון בשנת 1945, גדלה בביירות ולמדה באוניברסיטה בקאהיר.
עבדה כעיתונאית בלבנון, חייתה בסעודיה, במצרים ובארצות-המפרץ, ולבסוף השתקעה בלונדון.
רומן הביכורים שלה, "הסיפור של זהרה", יצא גם הוא בהוצאת אנדלוס.