טביעת העין החדה, חוכמת החיים, ההומור ויד הרשם המעולה של מילר ניכרים היטב בטיפוסים הביזאריים שהוא מנציח ב``שטן בגן העדן``. שנון ומרתק כתמיד, הוא רוקם את סיפור המפגש עם קונרד מוריקאנד - צייר חובב, אסטרולוג תמהוני, קבצן גנדרן, טפיל חברתי, קריקטורה נלעגת של ``שטן`` אומלל ופגיע. זוהי נובלה משעשעת-עצובה, שהמוסף הספרותי של ה``טיימס`` (TLS) קרא לה, עם הופעתה המחודשת ב1993-: ``יצירה של מספר גדול, שאיננו איתנו עוד...מרעננת, מסעירה, מצחיקה ומרגשת``. ``הייתי איש ספרות והפסקתי. הפכתי לאיש לא ספרותי: ניתקתי את חבל הטבור``. אמר הנרי מילר (1980-1891), אחד הסופרים השנויים ביותר במחלוקת במאה הזו, בראיון ל``פריס רוויו`` (המצורף כאחרית דבר לספר); ``היישר מן הפלאזמה של החוויה``, תמצת את האני מאמין שלו ביחס לכתיבה. מילר שב לארה``ב מאירופה ב1940-, וב1944- הוא עובר עם אשתו ובתו לביג סר, קליפורניה, ושוכר בקתה אצל ג`יין ווארטון, שהיתה ``מאור שמש לכולנו``, כדבריו. הדפסת ספריו בארה``ב נאסרה עד תחילת שנות ה60-, אך הוא השלים שם את הטרילוגיה ``הצליבה הורודה``, כתב את ``ביג סר והתפוזים של הירומינוס בוש``, ספרים נוספים, מחזה, רשימות ועוד.