בשנת 1893 ירד לְחוֹפה של דרום אפריקה עורך דין הודי צעיר. מוֹהַנְדַס קַרַמְצ'אנד גנדהי הוזמן לסייע בתיק משפטי של סוחר הודי מוסלמי אמיד בשם דאדא עבדוללה. הוא היה אמור לשהות שם במשך שנה, אך שהותו התארכה לעשרים ואחת שנים, שבמהלכן הפך מעורך דין חסר ביטחון למנהיגה של תנועת המונים: כאשר חזר גנדהי מדרום אפריקה להודו בשנת 1915, הוא כבר היה מהאטמה גנדהי - מנהיג מעוצב ובוטח בעצמו, עם משנה מוסרית, חברתית, דתית וכלכלית מגובשת היטב.
התמורה האישית שעבר גנדהי בדרום אפריקה כללה היבטים רבים, ביניהם פרישות מינית (בְּרַהְמַצַ'ריָה), אי–רכושנות, גרסה קיצונית של הסתפקות במועט הן ברכוש והן במזון, צומות, רפואה טבעית אלטרנטיבית ואי–אלימות (אַהימְסָה) ביחס לכל יצור חי ואף כלפי מי שמנסה לפגוע בך; אך יותר מכול, דרום אפריקה סיפקה לגנדהי הזדמנות לפתח וליישם את מאבק הסטיאגרהה ־ מאבק לא אלים, שהפך במרוצת השנים לעיקרון המזוהה איתו יותר מכול.
את המונח "סטיאגרהה" (אחיזה באמת) טבע גנדהי לתיאור מאבקה של הקהילה האסיאתית בדרום אפריקה (שכללה בעיקר הודים שהובאו לשם כפועלים זרים, אך גם מיעוט סיני קטן) שהופלתה בעקביות על ידי השלטון הלבן בחסות האימפריה הבריטית.
גנדהי טען שהמונחים המקובלים ־ ביניהם "מרי אזרחי", "התנגדות סבילה" ו"מחאה לא אלימה" ־ אינם מבטאים לא את מלוא המשמעות של מאבק לא אלים ולא את מרכיביו המעשיים והרוחניים. תורת הסטיאגרהה, לתפיסתו של גנדהי, מחייבת שינוי פנימי עמוק הן אצל הסטיאגרהי (לוחם הסטיאגרהה) והן אצל היריב.
ספר זה הוא אמנם אוטוביוגרפיה ־ חיבורו האוטוביוגרפי השני של גנדהי - אך ראוי לקוראו בראש ובראשונה כמדריך למחאה לא אלימה ולפיתוח מנהיגות פוליטית, מוסרית וערכית.
‎"הדורות הבאים יתקשו להאמין שאדם כזה, בשר ודם, אכן התהלך בקרבנו." אלברט איינשטיין