רוח בלהות מהלך על פני ישראל. מכל עבר חברו יחד למלחת מצווה עד חורמה ב``ישראלים האחרונים`` - המתנחל והפוסט-ציוני, המזרחי החדש והמהגר הרוסי, ניאו-כנענין מימין ומשמאל, חרדים ישנים ומתעשרים חדשים, מהללי הפרטה, מקדשי קברים וסרסורי פועלים זרים, חסידי איראן ומעריצי סינגפור. הנה דמתה הארץ מובלעות מובלעות, כמו חתכו בבשרה החי. כל אחד דובר את שפת סימניו, מגדר את הטריטוריה שלו, נוטל את ליטרת הבשר ואחריו - המבול. נטולי אתוס ישראלי מוסכם, מפריטים הישראלים את עצמם לדעת. בעידן הפרטת הישראליות מציע ההסטוריון ד``ר דוד אוחנה, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים, אתוס ישראלי חדש המורכב מחמישה נדבכים: חתירה לדמוקרטיה; מאבק לשלום; סולידריות חברתית; ערך מוסף יהודי; זיקה מרחבית ים תיכונית. מספריו של דוד אוחנה: מסדר הניהיליסטים - לידתה של תרבות פוליטית באירופה 1930-1870 (מוסד ביאליק, 1993; 1994); חלקה השני של הטרילוגיה על דרכי המודרניות התשוקה הפרומתאית - בין נאורות למודרניות (מוסד ביאליק, יראה אור ב1999-); עיצובה של הזהות הישראלית (פראנק קאס, לונדון, 1995); מיתוס וזיכרון (הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר בירושלים, 1996, 1997).