“הסיפור עוסק במשוררת אמריקאית, שניהלה כסטודנטית מערכת יחסים בלתי שגרתית עם משורר רוסי, גולה מארצו, שבגירושו מרוסיה נגזל ממנו הדבר היקר לו ביותר - היכולת לבטא את עצמו. הוא מבקש מכריסטה - קיט בפי ידידיה - לתרגם עבורו את השירים שהוא זוכר בעל פה. קיט אינה דוברת רוסית, אינוקנטי פאלון דובר אנגלית די בסיסית. ותוך כדי הדיון בתרגום אנו מבינים שלא ניתן לתרגם משפה לשפה - כי התרגום הוא יצירה חדשה, אחרת. כל מילה בשפה טעונה משמעויות ואסוציאציות תרבותיות, שהמילה המקבילה בשפה האחרת אינה כוללת.

הימים הם ימי משבר הטילים עם קובה. המלחמה הקרה בעיצומה, סוכנויות ביון משגשגות, חלק מהפעילות האמריקאית אינה ידועה לאזרחים, המולעטים בדיס אינפורמציה ומניפולציות שונות - כולל הפחדה.
אנו נחשפים גם לזוועה של "הדור האבוד" ברוסיה: מליוני ילדים שנותקו או אבדו למשפחותיהם, בזמן הכיבוש הגרמני ואחריו, משוטטים מנסים לשרוד לבדם ברחוב ותוך גדילתם הם הופכים ל"חוליגאנים" הנשלחים לכלא ולמחנות עבודה, ועבודתם היא הבונה את "החברה החדשה" ברוסיה הסובייטית.

הספר מעניין. קראולי - שהוא מרצה לכתיבה בייל - מחבר בין שני תחומים שבדרך כלל אינם מחוברים - שירה ופוליטיקה. הוא מתאר את הפסיכולוגיה של גיבוריו - שהם הפכים גמורים בגלל היותם תוצרים של תרבויות שונות בתכלית השינוי ומה שמחבר בינהן הוא האהבה לשירה וגם הנכונות של האחד לתת לאחרת את הדבר היקר לו ביותר. הסיפור כתוב באיפוק כמעט קליני ובעדינות רבה. הוא שזור קטעי שירה ומצליח לשלב היטב בינם לבין הסיפור. מי שיהיה מוכן לאפשר לסיפור לספר את עצמו בדרכו, יזכה לחווית קריאה שונה ומיוחדת.”