“לוי אשכול, ממנהיגי המדינה הפחות נערצים, מילא תפקיד מכריע בתקופת היותו ראש ממשלה.
אשכול הגיע לראשות הממשלה כמעט בעל כורחו. בן גוריון פרש לקיבוצו שדה בוקר, ובין ראשי
מפא״י
לא נמצא האיש אשר יכנס וימלא את המקום הריק שהשאיר אחריו בן גוריון. התפקיד נפל על אשכול שאת רוב הקרירה הממשלתית שלו עשה כשר האוצר או באחד המשרדים הקשורים לו.
אולם מסתבר שאשכול התאים לתפקיד, והוא ניכנס לנעליו הגדולות די בקלות. סיגנון הניהול של אשכול היה שונה עד מאוד מראשי הממשלה האחרים. בניגוד לבן גוריון ידע אשכול
לעבוד כאיש צוות, הוא ידע לשכנע אנשים ללכת בדרכו בעזרת כוח שינוע רב ובעזרת חוש ההומור
הגלותי שלו , (זכורה תשובתו לנשיא קנדי שישראל היא שימשון הנבך).
כשפרץ משבר 1967, והפניקה התפשטה בכול רובדי החברה הישראלית, היה זה אשכול שבכח אישיותו הרגיע את הסוסים השועטים קדימה. לא פעם הדרג הצבאי דרש ואף איים לפתוח בהתקפת
מנע, ואשכול , לבדו, עמד מולם ובכוח אישיותו בלם את האלופים המתלהמים. בזכות כוח רצונו ושליטתו העצמית הצליח אשכול להרגיע את המערכת הפוליטית שרתחה, ובעזרת אופיו הרגוע והמיושב הצליח להוביל את המערכת הפוליטית ואת הצבא לשיתוף פעולה, תוך הבעת אמונתו בחוזקו של צה״ל ובכושרו
להביס כל קואליציה ערבית שתפתח במלחמה איתנו.
זה לא היה הימור, זאת היתה ידיעה ממקור ראשון- היותו מעורב כל כולו בבניית כוחו של צה״ל ומערכת הביטחון בכללותה.@
ראשי הצבא לא מצאו מקום להודות לו
ובמקום לתמוך בו ולקבל את מנהיגותו, פשוט. התייחסו אליו כאל סבא חביב וניסו לדחוק אותו
מתפקיד שר הביטחון, מהלך שצלח לבסוף, ואז מונה משה דיין כשר הביטחון בימקומו,
וסיפורה של מלחמת ששת הימים הסתיימה
כפי שהסתיימה.
ספר.
טוב , בעל חשיבות רבה למלחמה על השלטון במדינה דמוקרטית במזמן משבר המאיים על שרידות
המערכת.”