בעזרת מקורות היסטוריים, קולנועיים וספרותיים, בוחן ספר זה כיצד עיצבה החברה הישראלית את זהותה באמצעות ה"אחרים", הזרים, אלה שהוצאו והורחקו מתוכה ואלה שבתהליך איטי, כואב וקשה התקבלו אליה. המחברת מתמקדת במפגש המורכב בין ניצולי השואה לבין אנשי הארץ, ובשינוי ההדרגתי שהסתמן ביחסם של הוותיקים, המאמצים, אל אלה שזה מקרוב באו. הספר מתאר את המפגש הטעון הזה כמקרה בוחן אחד המעיד על תהליכים רבים ומגוונים, שבמהלכם ובעקבותיהם למדה החברה בישראל להכיר בזכויות, במרתבים ובזיכרונות זרים אחרים. חברה זו אימצה אותם אליה כחלק מההווייה והתרבות בישראל. נורית גרץ היא פרופסור לספרות ולקולנוע באוניברסיטה הפתוחה. מדברי המבקרים על ספריה האחרים של נורית גרץ בהוצאת עם עובד: על שבויה בחלומה (ספרית אפקים, 1995): "יש בשבויה בחלומה פרקים מרגשים מאוד, מכאיבים וגם אירוניים. הוא מלמד, בין השאר, אילו שימושים ניתן לעשות בטכסטים הנוגעים בחומרים הבסיסיים ביותר של הקיום." (מירי פז, דבר, 24.2.1995) על אל מה שנמוג ו997ון: "הספר הזה הוא תמונה ספרותית מבריקה, עצובה, משעשעת, מרתקת, תזזיתית ובקצרה: ספרות במיטבה." ואבנר שץ, "תרבות וספרות", הארץ, 11.4.1997) "מעולם לא קראתי ספר שבו האלגנציה הספרותית נפגשת עם האמת האישית (כולל מפח נפש) בשלמות כה מרגשת, כה בלתי נשכחת. זהו ספר שאסור להחמיצו, והמעט בו מחזיק את המרובה." (שמעון פרס, "ספרות וספרים", הארץ, 5.9.1997)