“בעידן הטיקטוק בפרט והרשתות החברתיות בכלל, שבו כל סרטון נוצץ והכל חייב להצטלם תחת הסוואה של פילטר זה או אחר, או להיות משופר על ידי תהליך מתקדם יותר של שימוש בבינה מלאכותית, מאד חשוב לדעתי שנחזור אנחנו המבוגרים צעד אחורה ואולי נצליח למשוך איתנו גם את ילדינו אל המקורות. אל משפט עתיק וידוע שדאגו לחנך אותנו אליו בעבר וכיום קצת פחות: "אל תסתכל בקנקן אלא למה שיש בתוכו". מה בסיפור?
במרכז, ענק מוזנח למראית עין, ייתכן כזה שמעורר ריחוק ויותר מכך אפילו דחייה. יום אחד נפתחה בקרבת מקום מגוריו חנות בגדים, הכוללת מוצרי לבוש נחשבים ביותר. החליט הענק ללכת ולבחון את החנות, בחן והחליט לעבור מהפך. זנח את כותנתו הישנה וקנה לעצמו מלבושים איכותיים. אז קרו דברים בדרכו חזרה לביתו שמח ומחודש. דברים שבסופו של דבר יובילו את הענק לדמוע (ואני דמעתי יחד איתו כשבסופו של דבר הגיע הענק הביתה, כשאפילו המכנסיים החדשים לא לגופו). מה קרה בדרך? צאו לאותה הדרך יחד עם הענק וגלו בעצמכם.
הלב שלי חצוי לגבי הספר הזה: מצד אחד, ככל שמתקדמת העלילה מתגלה ליבו הטוב והענק של הענק. לדעתי, אין טוב יותר מאשר לחנך את הדור הצעיר לטוב לב, לנתינה, לעזרה לזולת. מצד שני, הוויתור העצמי שאליו הספר מכוון, נראה לי גדול מדי. ובכל זאת, חשיפה לספרים שמעוררים את הלב חשובה מאד, מאז ומתמיד וכיום במיוחד, על כן מבחינתי מומלץ. אם כי ניתן לחשוף אותם, תוך הוספה של דגשים משלנו שלאו דווקא תואמים במדויק לרוח הסיפור.”

“הסיפור הזה מאוד מזכיר לי את העץ הנדיב.
שוב המוטיב של תן את כל מה שיש בך לאחר,
כי זה הכי נכון וטוב
(קורבן טהור).
הסיפור:
על ענק שקנה בגדים חדשים במעט הכסף שהיה לו כי נמאס לו להיראות הומלס.
בדרך הוא נתקל בכל מני נזקקים שהיו זקוקים בדיוק לפירטי לבוש שהיו עליו.

במהלך הסיפור בפזרנות הבילתי מתפשרת הוא מתקלף מכל בגדיו ונשאר רק עם תחתונים,
מתיישב ובוכה על מר גורלו שאין לו כלום,
כעבור זמן בדרך נס מופיעים בגדי ההומלס הישנים שלו והוא לובש אותן שוב.
ואז מקבל מכל הנזקקים כתר מנייר שממליך אותו למלך חסר כל על הנזקקים.

הספר מציג פזרנות בלתי מחושבת שבאה על חשבון הענק ומבלבלת את זה עם נדיבות
וזה לדעתי מסר שגוי שיכול להיות טוב רק בעולם אוטופי”

“סוג של "העץ הנדיב" אך עם סוף קצת שונה.

בעיירה חביבה בה יש עוד ענקים וכל מיני חיות מואנשות, חי ענק מוזנח שלובש את אותם בגדים מטונפים מזה שנים.
יום אחד הוא מחליט לקנות לעצמו בגדים יפים ומתהלך בגאווה בכפר.

בטיולו הוא רואה חברים שנזקקים לפרטי הלבוש שלו ונותן אותם בחפץ לב, ומוסיף ש"מממילא הנעליים לוחצות" וכדומה,
עד שהוא נותר ערום וקר לו, והוא חוזר ללבוש את הגדיו המטונפים, אבל אז חוזרים חבריו אליו ומעניקים לו ממתנותיהם.

הוא אולי אינו מגונדר, אבל אהוב!

שפה חיננית
ציורים מקסימים, ומצחיקים, גם למבוגרים, כשלדוגמא רואים ב"ניצבים" בכפר נסיכה הולכת יד ביד עם צפרדע, אשה עם מטאטא ומטפחת מחזית ביתה, כשגרפיטי של מכשפה על מטאטא על קיר ביתה וכו'.”

“ספר שמלמד ילד בחוכמה מה זה אומר להיות אדם נדיב.
וכמה טוב אתה מקבל מעצם העובדה שאתה נותן.

ג'וליה מקסימה כרגיל והאיורים שובים לב כתמיד.”