נולדה ב-1937 בורשה. עיתונאית בהשכלתה, עבדה בתור כתבת, בין השאר בשבועון "פוליטיקה", בו התמחתה בכתבות המתארות את חיי היומיום ואת גורלם של אנשים "רגילים" כביכול. בשנת 1977 הופיע ספרה הנודע ביותר "להקדים את אלוהים", המבוסס על שיחות שערכה הסופרת עם מארק אדלמן, רופא והשריד החי האחרון למנהיגי מרד גטו ורשה. הסופרת עשתה כאן שימוש בטכניקה של שתי שכבות זמן, המועשרת על ידי שזירתם זה בזה של חוטי העלילה הפיקטיביים ואלו הנוגעים לדמויות אותנטיות. טכניקה זאת יושמה גם בשני רומנים מאוחרים יותר: ב"דיירת משנה" בעל הנגיעות האוטוביוגרפיות, כמו גם ב"חלונות".
"להקדים את אלוהים" פותח את הפרק היהודי בכתיבתה של קראל, שנמשך, בנוסף ל"דיירת משנה" גם בסדרת מאמרים שפורסמו בין השאר ב"גזטה וויבורצ'ה" ומאוחר יותר קובצו לכדי ספרים ("היפנוזה", "ריקוד בחתונה זרה").
המוטיב הראשי כאן הוא השתרגותם זה בזה של גורלות אנוש. רוב הסיפורים נוגעים בבעייתיות של חיפוש הזהות ובאותה המידה גם בסיפור הפולני-יהודי-גרמני הסבוך שמתקשר ראשית כל למלחמת העולם השנייה והשנים שאחריה – בין השאר לטרגדיה של שנת 1968. אולם לעיתים קרובות מגיעים הם גם אחורה יותר מבחינה היסטורית, בתיאוריהן של משפחות ועיירות.
ביצירותיה הבדיוניות או הבדויות עושה חנה קראל שימוש נלהב בטכניקות עיתונאיות: קיצור, חשיפת פרטים המתפתחים לעיתים לכדי "לייט-מוטיבים" ופרשנות מטעם המחבר. חשיפת המבנים, התפרים, מלאכת הכתיבה, היא אחת מהתכונות המאפיינות את יצירתה ומעניקה לה למראית עין אופי "גולמי", אך בה במידה מדגישה את יחסי הגומלין שבין האמת לבדיה.