זמן רב עבר עד שהבשילו זיכרונותיה של ינטה מאש - מהעיירה ומגלותה בסיביר. היא מעלה אותם מהעבר בכשרון סופרים אותנטי, בטביעת עיניים מופלאה, בזיכרון פנומנלי לפרטי הפרטים, וביכולת לספר, לצייר דמויות ולהבליט את הקווים האופייניים: בספריה הראשונים את הסיוט של הגלות בטייגה הרוסית ועתה את החוויות העזות מן העיירה. ינטה מאש מתארת כאן דמויות שונות, מעשיהם וגורלם, אורחות החיים בעיירה, פרנסות של יהודים, יחסיהם עם השכנים המולדבים, הנוער היהודי - ומתקבלת תמונה פלסטית של העיירה, בלי נוסטלגיה מוגזמת. ספר זה מהווה תרומה חשובה לתמונה הכללית של יהדות מזרח אירופה שנכרתה. לצידן של פולין, ליטא, רוסיה ואוקראינה מציבה הסופרת יד זיכרון אמנותית לבסרביה היהודית שחרבה. ינטה מאש נולדה ב1922 - בזגוריצה (בסרביה), שם קיבלה את חינוכה היהודי והכללי. היא החלה לכתוב שנים אחדות לאחר עלייתה ארצה ב1977 - . "מוטיבים בסרביים" הוא ספרה השלישי, וקדמו לו "הרחק בטייגה" (1990) ו"משנה מקום..." (1993). ינטה מאש זוכה להוקרה רבה בין קוראי יידיש בארץ וברחבי העולם. על ספריה הוענקו לה פרסים רבים וביניהם פרס פיכמן, פרס מאנגר, ולאחרונה פרס דויד הופשטיין.