"נכון אמא? נכון שגז לא כואב? שזה מוות מהיר מאד, אולי אפילו יותר טוב מחוטי חשמל?", שאלה צלינקה בת ה2 - ו את אמה, בשעה שעמדו ערומות בפתח תא הגזים באושוויץ - בירקנאו. צלינקה, ילידת קילצה, כבר התנסתה בחיים בגטו, בהתחמקות מהסלקציות ובעבודה במחנות, והיתה בין הבודדים מילדי קילצה שניצלו מהמתה. הד"ר מנגלה שלח אותה אל תאי הגזים, אך היא הצליחה להימלט ולשוב ולמצוא את אמה. יחד עם האם הועברה צלינקה למחנות רוונסבריק ומלכוב. באותם ימים אפלים שגזלו ממנה את תום הילדות, פנתה צלינקה אל הנחמה שבדת. בתום המלחמה התאחדו השתיים עם האב, אך אחיה האהוב לא שרד.