“מאז שנחבטתי בטיול, מה נחבטתי התנפצתי אל הסלע עד זוב דם, יצאתי מכלל נהיגה,וכך אני נוסעת ברכבת
ונהיה לי ים של זמן וגם ים של טיפוסים לפגוש...
אז במקום ללטף ת'ווסטאפ, שלפתי מהכיס הצדדי סיפרון-צ'יק :)
בעוד ידי מדפדפת שורות ים נוגה וערב קיץ לכאורה, אני חשה עיניים צדדיות מדפדפות בפָנַי
כמו לא מבינות מדוע זה לא נעות שפתיי . וברגע של פתיעה זה בא -
"את מתפללת אלתרמן?" הרשה לעצמו בחיוך תכול :)
אז היושב לצידי, בנסיעה שהחליפה ים במדבר, חשבני למתפללת מתוך סידור קטן,
והצצה נועזת לכריכה גילתה לו שאני מתפללת.... אלתרמן D: (שילוב כובש, הא?:)
מודה שניסיתי להגניב מבטים לא חשודים על שאר הנוסעים ואכן,
מחזה נדיר לראות מישו עם ... ספר, ביד. מבוגרים נימנמו בין הניקורים,
והרוב ליטפו משטח קר וחיצוני שהעלה על פניהם איזה חיוך תמהוני...
אז כל ההקדמה הזו, כדי לומר, שאלתרמן וחבריו בקטנה, כלומר ספרי "זוטא" כפי שהגדיר עידו,
נוסעים עימי עד ישוב קרסולי לכושר לחיצה על דוושת החיים ;)
ויותר מזה אנ'לא מתיימרת לכתוב על אלתרמן שרואה את -
הרקיע הזה צעיר
וכאילו כולו פתיעה
בערב קיץ
עם ים ומרחבים סמוכים
ואיך בכל הקומות
לאור החשמל מתהלכים
אנשים ונשים כמו
בתוך ספרים פתוחים....
אז אם יש לכם זוטא כזה וכיס פנוי, לכו על זה, ובלבד שלא תרגישו
שהכנסתם את אלתרמן לכיס הקטן שלכם ; )”