“לפני כ-13 שנים, עת למדתי. הלכתי במסדרונות האוניברסיטה בלי מעש, מפני שהשיעור התבטל. חשבתי איך לנצל את הזמן שברשותי ופניתי לאקדמון (או איך שקוראים לזה, אני כבר לא זוכרת). בכל אופן, היתה שם מכירה של ספרים. הרבה ספרים במבצע וגם כאלה שלא. כמובן שרציתי את אלה שלא, אבל לא היה לי מספיק כסף לשלם, אפילו על ספר אחד כזה. בלית ברירה, פניתי לספרים שבמבצע וגם הם היו יקרים. בצער רב, פניתי לספרים הזולים ביותר, ובחרתי אחד עם כריכה רכה (נו, כזה אחד, שמאוד זול). שילמתי וחזרתי בחזרה לאורך כל המסדרונות עד שהגעתי לדשא. הוצאתי סנדוויץ' מהתיק והתחלתי לקרוא. הרבה דברים הסיחו את דעתי: הרבה סטונדטים, רעש, מוזיקה חזקה, שמש מציקה, לא ויתרתי! המשכתי לקרוא ולאט לאט שקעתי עמוק, עמוק בתוך הספר. אני זוכרת, שמשהו אפילו התחיל איתי, ופשוט נופפתי לו באצבע עם הטבעת בלי מילים ובלי להפסיק לקרוא...עד הסוף (טוב, אחר כך הייתי צריכה להמשיך ללמוד, לחזור הביתה ואז שוב לספר.

הספר אוצר! ממש אוצר!

אם תניחו ידיכם עליו אל תפסחו עד שתקראו אותו (אגב, קוראים אותו פעם אחת וקשה לקרוא אותו שוב, או שאולי רק לי קשה).
שנים אחר כך, בקשה חברה מהעבודה להמליץ על ספר (ממש טוב) וכמובן שהמלצתי לה על הספר הזה. היא לא מצאה עותק ולכן השאלתי לה את העותק שלי תוך כדי הבטחה להחזירו במהירות האפשרית לבל אשכח שנתתי אותו. כעבור כמה ימים, היא אמרה לי שהיא ממש מצטערת, שהוא אבד והיא תנסה למצוא עותק אחר. היא אכן מצאה, ולא להאמין, באמצע איזשהו חוג של הבן שלה, תוך שהיא קוראת בספר, ניגש אליה איש, ואמר לה שהוא תרגם את הספר, שהוא הנכד של הילדה הופרט!!, מיד בקשה היא, שיכתוב כמה מילים בשבילי בדף הראשון של הספר, וכך קבלתי את הספר בחזרה עם הקדשה.”