“בחיי כל זוג נשוי עולה המחשבה: מה היה קורה אילו? מחשבות אלו עולות ומנקרות בשקט וגורמות להרבה צרות. לכל הזוגות האלו אני ממליץ לקרוא את הסיפור "קופסת הטבק מבגומבו". ראו הוזהרתם: הסיפור הקצר הזה יכול לחסוך אלפי שקלים של טיפול זוגי. מומלץ לקרוא בסוף היום בזמן שהילדים ישנים ולפני שבן/בת הזוג מתחילים להתנפל עם רצח בעיניים.שאר הסיפורים באוסף הזה נחלקים לטובים ולטובים מאוד. מומלץ!!”

“קורט וונגוט מעיד על עצמו באחרית הדבר לקובץ סיפורים זה כי "הודות לכתבי עת פופולריים, למדתי להיות סופר תוך כדי עבודה. עבודות כאלה של שוליה ספרותית בתשלום, שדורשות סטנדרטים כה נמוכים של ביצוע, לא קיימות יותר". וונגוט מתייחס, בין השאר, לחלק מהסיפורים המופיעים בקובץ זה. אין לצפות כמובן שכל הסיפורים יהיו מעניינים, מרתקים וכתובים היטב. אילו תאריך הכתיבה היה מצוין באחרית כל סיפור ניתן היה לראות כיצד איכות הסיפורים משביחה (או לא) עם הזמן.
עד כמה הסיפורים הללו, שנכתבו אי שם במחצית הראשונה של שנות ה-50 של המאה הקודמת, יצליחו לשמור על רלבנטיות? וונגוט עצמו מעיד בהקדמה: " הם (הסיפורים) לא היו זוכים להדפסה מחודשת כעת, אלמלא זכו הרומנים שכתבתי בערך באותו הזמן, בתשומת לבה המאוחרת של הביקורת....סיפורים אלה הופיעו במקור בכתבי-עת עמוסים ביצירות בדיוניות ובפרסומות. כתבי-העת האלה כבר הלכו ברובם הגדול לעולמם ולא ציפינו שתוחלת חייהם של הסיפורים שהודפסו בהם תעלה על זו של פרפרים".

חלק ניכר מהסיפורים שומר על החיוניות שלהם ושיני הזמן לא עושים בהם שמות. גם אם הסיפורים ברובם נטועים בהווי המערב התיכון בתקופה מסוימת הרי חלק מדפוסי ההתנהגות המתוארים הם אוניברסליים. כך בסיפור הנפלא, לדעתי, "החבילה", על המפגש המחודש בין בני אותו מחזור לאחר ששנים לא התראו. גם הסיפור "ילד נטול כישרון" העוסק באובססיה שיש לילד להתקבל לתזמורת העילית ועל המנצח הולמהולץ "....אדם בשנות הארבעים לחייו, שהאמין שכרסו העצומה היא סימן לבריאות, לכח ולמכובדות", מורה למוסיקה בבית ספר הוא סיפור משעשע. אותו הולמהולץ מכבב עוד מספר סיפורים. "מזכרת" החושף סיפור מרתק על שעון מיוחד שמביא איכר קשה-יום למשכונאי חמדן. "ההפלגה בג'ולי רוג'ר" על נייתן דוראנט "..שבגיל 36 חדר טיל אויב אל העמדה שמתחת לרשת הסוואה ירוקה...הוא תמיד הניח שימות צעיר ובגבורה. אבל הוא לא מת. המוות היה רחוק ממנו, רחוק מאד, ומעתה נאלץ דוראנט להתמודד מול גדודים מפחידים של שנים שלוות" - אולי הסיפור הטוב ביותר והרלבנטי עד כאב, גם היום ובמיוחד עבורנו.

מוטי כתב בביקורת שלו על שבחי הספר כאמצעי לטיפול זוגי, רעיון מרנין כשלעצמו. הייתי מציע אותו לאנשים הנוסעים לעבודה בתחבורה ציבורית. קריאה מהנה, לא חייבים להפסיק את הקריאה בדיוק באמצע כי מגיעים ליעד ואם יש פקק - הרווחת ביושר עוד סיפור.

היתרון שבאסופת סיפורים קצרים מול רומן באורך מלא דומה ליתרון שבאשכול ענבים על פני אפרסק. אם ענב אחד באשכול נגוע בתולעים או רקוב, אפשר לזרוק אותו ולהנות משאר הענבים אבל אם בליבת האפרסק נחה לה תולעת שמנה....

השורה התחתונה: כן, כדאי לקרוא, יש סיפורים שכדאי מאד לקרוא. חוץ מזה כפי שכתבה רעות בביקורת שלה אפשר למצוא בהם את "הציניות המשולבת באהבת אדם" מסממני ההיכר הבולטים והמלבבים של וונגוט.”

“הקובץ מאגד סיפורים של וונגוט כשעוד היה צעיר מאוד, ובלתי מפורסם בעליל. רמת הסיפורים אינה אחידה (חלקם מכילים ניצוצות, וחלקם קצת פחות מזה), אך אוהבי וונגוט יוכלו לזהות בסיפורים שבקובץ דמויות שיתפתחו ברומנים שלו מאוחר יותר, וגם את הציניות המשולבת באהבת אדם.
וונגוט עצמו כותב בהקדמה שבעיניו לסיפורים הללו יש ערך רק כרטרוספקטיבה על דרכו הספרותית, ולא בשל עצמם. אני חושבת שאפשר לסמוך על שועל כמותו שהוא יודע על מה הוא מדבר...”

“חלק מהסיפורים בסדר.

וחלק פשוט גאוניים (בשנינות, ברגישות, בהומור).”