החיים יפים, הקומדיה הרומנטית של רוברטו בניני על אב יהודי המציל את בנו הקטן ממחנה-ריכוז תוך שהוא משכנע את הילד שהשואה היא רק משחק הרפתקאות תמים, זכה להצלחה עצומה, עשרות מיליונים אהבו, הזדהו, צחקו, בכו ואימצו את הסרט ללבם. בנוסף לכל פרס קולנועי אפשרי כמעט, לרבות שלושה אוסקרים, שבחים מפליגים וביקורות מהללות, שחלקן אף השוו את יוצרו לצ`ארלי צ`פלין, הוא גרף יותר מרבע מיליארד דולר - הסרט האיטלקי המכניס ביותר בכל הזמנים. רק קולות מעטים מחו על הזילות הבלתי-נסבלת שבה נהג בניני בחוויית השואה ובזכרה. ואולם איש לא ירד לעומק הסוד האפל שבלב הצלחתו יוצאת הדופן של החיים יפים כפי שעושה זאת, בספר מפתיע זה, קובי ניב, מרצה בכיר לתסריטאות בחוג לקולנוע וטלוויזיה באינברסיטת תל אביב. בהיגיון חד ובלתי-מתפשר ובתובנה מאירת עיניים, מנתח ניב את הסרט ואת התסריט שעל פיו נעשה, סצינה אחר סצינה, ומדגים מדוע החיים יפים רחוק מאוד מלהיות הסרט התמים, היפה ורב-הקסם שהוא מתיימר להיות. לא רק שהסרט תומך בטיעוניהם העיקריים של מכחישי השואה, מסיק המחבר, אלא שלפנינו משל תיאולוגי נוצרי, שניתן לפרשו כהצדקה להשמדת היהודים במאה העשרים, כעונש על חטא צליבתו של ישו לפני אלפיים שנה. פרשנותו הפולמוסית של ניב ודאי תעורר מחלוקת חריפה עם חסידיו הרבים של בניני. אך גם הם ייאלצו להודות כי החיים יפים, אבל לא ליהודים הוא מעשה-פיענוח מבריק, ולא רק בשל הדרך המופתית שבה הוא חושף את מנגנון המניפולציה הרגשית שמפעיל על צופיו, ובהצלחה כה גדולה, אחד הסרטים הפופולריים של זמננו. כי החיים יפים, אבל לא ליהודים הוא מאותם ספרי הגות מרתקים, שהקריאה בהם מחכימה בהרבה מעבר לנושא הצר שבו הם עוסקים. לא רק שהוא אומר בלשון פשוטה ותמציתית דברים חשובים ומורכבים על קולנוע ופסיכולוגיה, על המיתוסים שבצילם אנו חיים, על זיכרון ואשמה קולקטיבית ועל התרבות המערבית אחרי השואה; הוא יכול גם לשמש כבית-ספר בסיסי לפיענוח המסרים העמוקים של סרטים ושל טקסטים אמנותיים בכלל, ובכך ללמדנו להבין בצורה בהירה יותר את העולם שסביבנו ואת תהליכיו הסמויים. אלאונורה לב