"כביום היוולדה עמדה עירומה/ובעורה שום פצעון: גזרתה עצומה! הכתפיים!הזרועות!
(ראיתי, נגעתי)/ כשהזדקפו פטמותיה כמעט השתגעתי, /ומתחת-הבטן - ערימת חטים, /ומשולש שער ערווה המזמין עימותים..."
כך מתרגש המשורר הרומי אובידיוס מקסמי אהובתו קורינה.
משוררים ארוטיים בכל שפות העולם תיעדו את הריגוש והמצוקה של האהבה הגופנית בצורות שונות ומגוונות.
טווח - לשונם נע משפל לש ניבול פה עד להשתפכות עדינה ונאצלת.
אריה זקס ליקט ותרגם מן השירה הארוטית העולמית תוך ניצול שירי של כל משאבי העברית: מסלנג בוטה וליצני, דרך שפה תקנית, ועד למרומי המליצה החגיגית.
הנחה אותו העיקרון של עברית שאוזן הקורא בימינו תקלוט אותה בצורה טבעית, בלתי - מאולצת ובלתי - אמצעית.