מבוא


את העידוד לכתיבת ספר זה קיבלתי ממטופלי, שאמרו לי: 'את חייבת לכתוב, את יכולה לעזור לכל כך הרבה אנשים, למנוע מהם את מה שאנחנו עברנו.'


רוב האנשים שפנו אלי בתוך תהליך הגירושים מעידים על עצמם שלא היו מוכנים רגשית לתהליך המשפטי בעת שפתחו בו, ופעמים רבות הופתעו מהשתלשלות האירועים. לרוב הם לא קיבלו תמיכה והכנה, ולעתים לא הבינו מדוע פעלו כפי שפעלו. אילו הבינו היו נוהגים אולי אחרת. אילו ידעו, היו מכינים את עצמם ואת בני משפחתם.


אבל אני יודעת: גם אם היו מוכנים, היו נכונות להם הפתעות רבות. הגירושים, על היבטיהם השונים, הם מסע קשה ומתמשך שקשה לעשותו לבד.


הספר אינו ספר תיאורטי, אף שמצוטטים בו מאמרים, מחקרים ועובדות. זהו ספר על משפחות, בני–זוג וילדים, שסוקר את המשברים, הטראומות והאובדנים המתרחשים במהלך הגירושים. הספר מתייחס להיבטים הטיפוליים, החברתיים והמשפטיים המתנהלים בעת התפרקות הנישואים והוא מבוסס על סיפורים אמיתיים של אנשים אמיתיים, שהיו מטופלי. סיפורם מובא לאחר שנתנו את הסכמתם, ואף הביעו את רצונם להקל על אנשים אחרים במסעות הגירושים שלהם. מטופלי נתנו את הסכמתם שאכתוב עליהם ועל מקומי שלי כמטפלת, כתומכת, כמלווה וכמציבה אתגרים.


כדי להגן על פרטיותם שונו לחלוטין השמות, מקומות המגורים, העיסוקים ופרטים ביוגרפיים אחרים, בהתאם לכללי האתיקה.


האנשים שבאים אלי בתקופת הגירושים מבולבלים ומפוחדים. עולמם מתפרק. הם נמצאים באבל על מות האהבה ועל התפרקות המשפחה. לעיתים הם מופתעים מן התגובות של בני משפחותיהם, בני-זוגם, ילדיהם וחבריהם. תוך כדי כך עליהם להיפגש עם אנשי מקצוע שלא הכירו בעבר – עורכי-דין, עובדים סוציאליים, שופטים, פסיכולוגים וחוקרים, והמפגשים אִתם מגבירים את הפחד, ואף מעוררים, לא פעם, חרדות קשות, מחושים ואפילו סימפטומים גופניים. הם נטולי כוח וחסרי ידע. אין להם מושג מה קורה להם, מה עוד עליהם לעבור ואיך ימשיכו בחייהם.


רבים מן האנשים הנזקקים לעזרתי לא בחרו להתגרש. במשפחות רבות ההחלטה להתגרש לא התקבלה בהסכמה משותפת ולאחר תקופת הכנה או טיפול זוגי. גם אם חיי נישואיהם היו מלווים במריבות וכעסים, גם אם המילה 'גירושים' הוטלה תכופות לחלל האוויר – הם לא באמת רצו בכך, וההודעה על כך ניחתה עליהם כרעם ביום בהיר. 'חמישים דרכים לעזוב את אהובתך', אומר השיר המפורסם, וכולן שוברות את הלב: בעקבות גילוי קשה של בגידה, כהחלטה שהתבשלה על אש קטנה אצל אחד הצדדים. בעת מריבה, כהתפרצות לאחר שנים של סבל. לפעמים המילה 'גט' היא גלגל הצלה לטובע, ולפעמים היא אינה נהגית כלל, אלא יוצאת אל הפועל בשקט מחריש, בעוצמה ובנחישות.


ובתווך נמצאים הילדים, אלה שמטבע הדברים לא ביקשו את גירושי הוריהם והם רואים את עולמם מתהפך ומתבלבל ואין מושיע.


דילמות רבות עומדות בפני האדם המתגרש, והוא אינו יכול להציב, בכוחות עצמו, את השאלות הנכונות. הוא אינו יכול לדעת כיצד לנהוג ואינו יכול לצפות כיצד ינהגו בן/בת-זוגו, ילדיו, בני המשפחה והחברים. הוא אינו מכיר את בית-הדין הרבני ואת בית-המשפט למשפחה ואיך עליו להתנהג בהגיעו לשם. הוא גם אינו יכול לדעת מה תהיה תגובת הגורמים הטיפוליים בקהילה וכיצד ייצג אותו עורך-דינו.


כל ערכאה משפטית היא עולם בפני עצמו. עליו לדעת לקרוא נכון את המפה, לפרש התנהגויות, לדעת את החוק, להכיר את התקנות, להבין את התנהלותה של כל מערכת. הפתעות וחוסר מוכנות עלולים להיות הרי גורל. לכן תפקידו של המטפל חיוני כל כך. הוא מפגיש את החלק 'היודע' שבמטופל עם הלא מודע שלו: את גודש המידע המונח על שולחנו עם העולם הסובייקטיבי של המטופל, כדי להבין את הביוגרפיה המיתית של המטופל ואת מהלכי נפשו. חדר הטיפול הופך לשדה המאפשר למטופל לשאול את שאלותיו ולעשות את מסעותיו.


התלבטתי כיצד אצליח לפרוש בפני הקורא את רוחב היריעה של המעשה הטיפולי. בספר זה אין פונה אחד ושיטת הטיפול איננה הפסיכותרפיה האינדיווידואלית בלבד. ברוב הספרים הטיפוליים שנכתבו עד כה היו המטפל והמטופל אחד לאחד בחדר הטיפול.


אולם הגישה הטיפולית בספר זה הינה 'הטיפול המשפחתי המובנה (המערכתי)' על-פי סלבדור מנושין,[1] וירג'יניה סטיר,* היילי* ואחרים, המשולבת בשיטות טיפול רבות ומגוונות. זהו טיפול משפחתי מערכתי יצירתי התואם את צורכי המשפחה ומעוגן בידע פסיכיאטרי, פסיכולוגי ומשפטי, ובקצרה: אינטגרציה של שיטות טיפול רבות.


אני רואה במטופל המגיע לחדר הטיפול שלי לא אדם אחד אלא מערכת משפחתית הכוללת בני-זוג, הורים, ילד/ים, וכן אחאים כתת-מערכת. אני מתייחסת גם למשפחה המורחבת, לבני-זוג בנישואין שניים, לדמויות משמעותיות בהרכבים משפחתיים מורכבים.


המטפל יוצא עם בני המשפחה למסע חיים. הם מביאים את עולמם ואני מביאה את עולמי המקצועי, את ניסיוני הכולל, את אנושיותי ואת עולמי האישי. אני מזדהה עם קריאתו של ארוין יאלום* בספרו 'מתנת התרפיה': 'הַמציאו דרך טיפול חדשה לכל מטופל.' התוספת האישית שלי היא: 'המציאו דרך חדשה ומתאימה לכל אחד מחברי המשפחה ולמשפחה כולה.'


המשפחה בנויה מעולמות מקבילים. אותו אירוע חווים בו בזמן כל חברי המשפחה, וכל אחד מהם מרגיש ופועל מתוך ראייתו הסובייקטיבית, אישיותו ותפיסותיו. תקצר היריעה מלספר את כל הסיפורים כפי שכל אחד מהם חווה אותם, אף שקיים בי הרצון לפרט כל השתלשלות. בהביאי את הסיפורים המשפחתיים אני משתדלת לשזור אותם בתוך האינטראקציות המתרחשות בעולם המשפחתי, החברתי המשפטי ולהציג את השפעתם של מעגלים אלה על המערכת המשפחתית.


כמה סוגי גירושים מתוארים בספר: הגירושים הנורמטיביים, הגירושים המורכבים והגירושים האכזריים – כפי שהם מוגדרים בספרות המקצועית – High risk divorce (גירושים בסיכון גבוה). זו החלוקה המקובלת, תוך שימת דגש מיוחד על עולמם של הילדים.


פרק נוסף החותם את הספר דן בגירושים בשיתוף פעולה: גירושים ללא תביעות בערכאות המשפטיות.


ידע ספציפי, פסיכולוגי, חברתי ומשפטי בתחום הגירושים והתפתחויות אחרונות מתפרש על פני פרקי הספר. התופעות והתהליכים הנפשיים והחברתיים המתוארים בו מופיעים בכל אחד ממקרי הגירושים המתוארים. יש מקום לתקווה בגירושים הנורמטיביים וגם במורכבים. יש מקום להחלמה, לשיקום ולבנייה. אני מאמינה שבני-זוג שהתגרשו עשויים לתפקד כהורים גם לא מתחת לאותו גג. אני מאמינה ביכולתם ליצור תקשורת טובה למען ילדיהם.


לעומת זאת, הגירושים האכזריים – שומר נפשו ירחק – גורמים לקריסת המשפחה ויוצרים גלי הדף נפשיים הנמשכים שנים רבות. עוצמת הסימפטומים חזקה ביותר, אירוע קשה רודף אירוע, והנזקים הם בלתי-הפיכים ומתקבעים כטראומות שאינן מעלות ארוכה. גירושים אכזריים מכילים תופעות כגון אלימות, התעללות נפשית, ניכור הורי, הטרדה מאיימת, וחוסר יכולת להביא מצבים קשים לידי סיום.


הילדים בראי הגירושים, הדאגה לשלומם ולטובתם, הם הנושא העומד במרכזו של ספר זה.


כל ילד זקוק לשתי דמויות משמעותיות בעולמו – אם ואב. עולמו הרך, ההולך ונבנה, מתוודע לתהליכי אובדן ופירוק. לו ניתן היה לצלם את נפשו הסובלת של הילד, לו ניתן היה לפתח תשלילים עתידיים של נפשו כדי למזער ולמנוע נזקים בלתי-הפיכים, היינו כולנו מרוויחים, ואולי היה מסע הגירושים מתרחש תוך כדי איזון בין השכל והרגש, תוך צמצום הפגיעות ומזעור הנזקים הנפשיים.


שנים רבות אני עסוקה בנושא השינוי – כיצד מתרחשים שינויים, כיצד מתפתח טיפול המאופיין בעליות ונסיגות. מה גורם להרגשה של תקיעות ומה מאפשר התקדמות רווּית מאמצים.


לא תמיד ניתן להשיג מטרות שנקבעו. השינוי מאיים על אנשים, שמטבעם זקוקים לסדר, לקביעות וליציבות.


אחד המאפיינים הבולטים בעניין הגירושים הוא ריבוי השינויים המתרחשים בפרקי זמן קצרים ומקשים על המשפחה ועל הפרט להתמודד אִתם.


והנה, כמתוך חלום, מופיעה בפני דמותו של דמוסתנס ומתחברת אל ספרי. האגדה מספרת כי דמוסתנס, הנואם היווני המהולל, היה כבד-פה ומגמגם והתקשה מאוד לדבר באופן נהיר ושוטף. אף-על-פי-כן החליט להתגבר על מומו. מה עשה? הוא מילא את פיו באבנים, הלך על גדות הנהר, דיבר לעצמו בלי הרף, ובכל פעם שהשתפר דיבורו הוציא אבן מפיו וזרק לנהר. כך נעשה לנואם שנשא נאומים בכיכרות באוזני אלפי אנשים.


דמוסתנס לקח אחריות על חייו. הוא לקח את הקושי הגדול ביותר, שמנע ממנו להגשים את שאיפתו להתבטא ולהשפיע, והפך אותו ליתרון. השינוי התחיל מתוך הכרה במוגבלותו, ונמשך בשבירת התבנית המגבילה. רק כך אפשר לחולל תפנית.


לדבר על שפת הנהר… חייב אדם לדבר עם עצמו, ואחר-כך עם האחרים, כדי שקולו יישמע בבהירות, כדי שיאמר את אשר על ליבו בצלילות המחשבה מתוך כוונה ואחריות.


התבנית הייתה שיח שתוק ומקובע, חסר סיכוי. התפנית התחוללה מעצם ההחלטה להתגבר ולהתחזק, ובמקרה של הנואם המיתולוגי – באמצעות האבנים, לכאורה דרך קשה יותר ובלתי-אפשרית, שכן היא מגבירה את הסימפטום (מי יכול לדבר כשפיו מלא אבנים?) התפנית יצרה התפתחות ושינוי, וההתפתחות הביאה לידי שינויים והתפתחויות נוספים, עד להשגת המטרות הרצויות.


כך גם בגירושים. הגירושים מציבים לפני המתגרש התנסויות ופעילות שלא היה מאחל לעצמו. בלית ברירה עליו להתמודד איתן. אל לו להתקבע בהרגשה של קורבנוּת, מסכנות ולוחמנות. יש ללמוד לשלם מחירים, להגיע לתובנות, ומתוך שבירת התבנית, מתוך התמודדות ויצירת תפניות, תתחוללנה ההתפתחויות הנכונות.


תקוותי היא שקוראי ספרי ילמדו להבין את עצמם במשברי נישואים המובילים לפרידה וגירושים. מוטב להשקיע בטיפול זוגי ולמנוע גירושים לטובת כל הצדדים, אך אם מתקבלת ההחלטה להתגרש, יש לעבד אותה כראוי ולנצלה כמנוף להגשמה עצמית ולבניית מערכת יחסים מתגמלת ובונה עם הילדים, עם בן/בת-הזוג לשעבר, עם בני המשפחה וחברים. בהמשך תוכל להיווצר זוגיות חדשה, טובה ומבריאה.


מטרתו של הספר הזה היא להעניק לקוראיו ידע מקיף על מסע הגירושים, לסייע להם בעיבוד האבל, בהבנת המערכת המשפחתית ובהכרת מערכות הטיפול והמשפט. הבנת מערכות אלה תסייע להם לתכנן את חייהם ולבנותם מחדש מתוך חוסן נפשי והתפתחות.


הַתָּרַת נִשּׂוּאִין


גֵּרוּשִׁין מְצַלְצְלִים כִּגְזֵרָה רָעָה


שֶׁפְּנֵי הַבּוּשָׁה אֵינָם יְכוֹלִים לְתָאֲרָהּ


כְּמוֹ בֶּעָבָר הָרָחוֹק, כְּגֵרוּשׁ בָּבֶל,


בְּלַיִל אָפֵל:


לְכוּ לָכֶם מִבֵּיתְכֶם מֵהֲוָיַתְכֶם


מֻשְׁלָכִים תִּהְיוּ עִם אוֹת שִׁלּוּחַ עַל מִצְחֲכֶם


הַתָּרַת נִשּׂוּאִין מִן הַסְּתָם הָיְתָה הַהַגְדָּרָה הָרְצוּיָה


הָיוּ הַמִּלִּים מְרַכְּכוֹת חִתּוּךְ אוֹתָהּ מִלָּה נְפוֹצָה


מְסִירוֹת מֵהָאוֹב, טְקָסִים קַדְמוֹנִים מְפִירֵי אֱמוּנָה.


לִגְלֹשׁ בְּמוֹרַד הַפְּחָדִים וּלְטַפֵּס אֲלֵיהֶם חֲזָרָה


כְּסִיזִיפוּס הַנּוֹשֵׂא אֶת כָּבְדּוֹ


וְהָאֵשׁ הַיּוֹקֶדֶת מְמַלֵּאת אֶת תּוֹכוֹ


לִגְלֹשׁ אֶל הָרִיק הַפְּנִימִי בְּעֶדְנָה


מַסְפִּיק שֶׁהַחוּץ הוּא מַלְחִיץ פּוֹגְעָנִי


מֶלְחָצַיִם: שֶׁחֶלְקָם הָאֶחָד כַּלְכָּלִי


וְחֶלְקָם הָאַחֵר מַסָּע שֶׁיִּקְשֶׁה לְתָאֵר.