על-פי הגרסה הרשמית מתה יוליה, רעייתו של תיאודור הרצל, בסנטוריום באוסטריה ב-1907, כשהיא בת שלושים ותשע. לכאורה ציוותה שישרפו את גופתה, אך נסיבות מותה כפי שהן מתועדות באופן רשמי מעוררות ספקות רבים. מה עוד שההתכתבות הענפה שבין הרצל ויוליה (לפחות 165 מכתבים) נעלמה או הועלמה במתכוון.
אשתו המנודה מציע גרסה דמיונית, מרתקת, על חייה הסוערים של יוליה. אמנם הרומן בדיוני, אך הוא מתבסס על עובדות מן המציאות. על-פי גרסת הרומן הזה יוליה לא מתה ב-1907 אלא הוברחה לארצות-הברית בהוראת עסקני ההסתדרות הציונית. הם היו מעוניינים להרחיקה בתואנה שהיא חולת עצבים. היא אושפזה בסנטוריום, ונגזר עליה שלא לגלות את זהותה עד יום מותה.
בחלקו הראשון של הרומן, "העולם החדש", מספרת עיתונאית אמריקנית צעירה על ידידותה עם יוליה (שזהותה האמיתית אינה ידועה לה). בחלק השני, "היומנים", מופיעים יומנים שכתבה יוליה ושנמצאו ביד העיתונאית. היומנים חושפים יחסים מסובכים של יוליה עם הרצל, עם בנה ובתה שאיבדו את עצמם לדעת זה אחר זה, ועם בני משפחת בעלה. במיוחד נחשפת בהם דמותו של הרצל, בשר ודם, עיתונאי, איש חברה - על תשוקותיו, גחמותיו ויצריו.
אשתו המנודה הוא ספר מרתק החושף את מורכבות דמותה וחייה של אישה החיה בצל מנהיג אגדי. זהו סיפור הנוגע בעצב הרגיש ביותר במיתוס הלאומי. מספריה של אידה צורית: "עיר הנידחת" (רומן); "שירת הפרא האציל" - ביוגרפיה של אבות ישורון; "הקורבן והברית" - על שירת נתן אלתרמן; "החיים, האצילות" - על חייו ושירתו של אמיר גלבוע.