נתן אלתרמן, פניה ברגשטיין, אהרן שבתאי וחנוך לוין, וגם מאיר אריאל ו"החמישייה הקאמרית" – הם ועוד רבים מועלים לדיון מחודש בספר המסות שלפניכם. ספר שמבקש לבחון בעין רעננה את המקום הזה, המזוקק, הטהור, שבו נקבע הטעם התרבותי.
המקום הזה הוא השירה.
"דווקא בגלל היעדר הערך המסחרי של השירה, היא תמיד המקום שבו מוכרעות שאלות הספרות הטהורות, שבו נקבעים הטעם והסגנון. השירה היא מקום הטעם".
בשמונה המסות שבספר זה מתבוננים המחברים באופן חדש ומפתיע על שירי הילדים שעליהם גדלנו ועודנו מגדלים את ילדינו, חוגגים את הקרנבליות אצל דוד אבידן וחנוך לוין, שופכים אור על המשוררים הצעירים ששיבתם לחרוז ולמשקל מסתירה חתרנות, ומניחים את האצבע על נגיעות של שירה בפרוזה הישראלית. והם אפילו ממקמים במפת השירה גם את "המשוררים העממיים", אלה המחברים ברכות בחרוזים להקראה באירועים חגיגיים.
רויאל נץ, משורר ופרופסור ללימודים קלאסיים, ורעייתו הסופרת מאיה ערד, חיים כיום בסטנפורד, קליפורניה, עם בנותיהם. ייתכן שדווקא המרחק הגיאוגרפי מספק להם נקודת תצפית צלולה, שמובילה למסקנות מרתקות. כתיבתם בהירה וקולחת, עשירה בהומור ובתובנות מבריקות, על דברים שנדמו עד לאותו רגע כמובנים מאליהם.