ספרו של משה גלבוע – מסע אל האגואיזם של האנושות - עוסק בעיקר – בדרך של הגות מקיפה ויסודית – בתורת 'יחס האדם לאדם'.
בין ניסוחיו ופרקיו:
אין 'זכויות אדם, אין 'צדק טבעי', הטבע אנטי- מוסרי, המוסר מלאכותי, טבע האדם אנטי 'טבעי', האדם – הקוף הלבוש, אדם לאדם טורף, הטבע כגיהנום ועולם של השטן, 'התגלות' לא אפשרית, צדקת קורח, לא 'בצלם אל', זכויות משניות לברואים משניים, דרוש אגואיזם, אגואיזם אלטרואיסטי, אין 'קדושת חיי אדם', ההתאבדות כייחודית לאדם, עונש-מוות ללא-אדם, השכם למנוע כל תוקפן, "חופש" אינו חופש, באנושי אין 'אין ברירה', ההכרח כן יגונה, זכות אינה חירות, לא שיוויון זכויות, בני אדם לא 'נולדו חופשיים', אין שיוויון ערך האדם, לא 'שלטון העם על ידי העם,צידוק אי השיוויון, שיוויון בעניינים שווים ואי-שיוויון בעניינים לא שווים, 'אמת' לא מוסרית, השקר כתנאי לחיי אדם, המוסר מעל לחוק, חיוניות מדינת חוק ואלימות, השכל והצדק מעל לכול, גבול לציות וסייג להפרות, אין גבול לאמנות, יש גבול לאמן, לא 'הכל צפוי' ולא בכל 'הרשות נתונה', ניתנה נבואה לפיקח המשכיל, הכרח המוליד חופש.
ד"ר משה גלבוע למד ב'נצח ישראל' וב'הריאלי' בחיפה, וכן באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב.
למד כלכלה, סוציולוגיה, היסטוריה ופילוסופיה.
חבר בהכשרה הראשונה של הסתדרות הצופים, ממייסדי המשמרת הצעירה במפא"י, ולימים נציגה בלשכה ויו"ר ארגון האקדמאים במערך.
יו"ר הסתדרות הסטודנטים בירושלים, היה יועץ לפנחס ספיר, מנהל המכון האפריקני-אסיאני, חבר מזכירות מערכת 'דבר'.
במשרד החינוך היה ממונה עח ספרים ופרסי ישראל. כיום – משמש כיו"ר קרן וולף (כמייצגו של שר החינוך), חוקר ראשי ליד מכון גולדה באונ' ת"א.
חיבר מחקרים ופירסם מאות מאמרים.
מספריו : על יסודות הכלליות, שש שנים ושישה ימים, מקומו של האדם באתיקה של אפלטון.