בכל אשר תיסע, נושאת עימה חנה זמר את מטען יהדותה. מטען זה, מורשת בית ההורים והשואה, יותר משהיא אוחזת בו הוא אוחז בה, מדריך ומכוון, תובע ומעיק, אבל גם מפצה ומתגמל בנדיבות. בזכותו חיפשה את החיים היהודיים בכל מקום שאליו נזדמנה, ופעמים רבות לא מצאה אלא זכר קלוש לקהילות מפוארות. היא ביקרה בבתי כנסת ששוב אין בהם מתפללים, סיירה בגיטאות שתושביהם חוסלו ובמוזיאונים שנעשו לאנדרטאות, התהלכה בבתי קברות מיותמים ונברה בארכיונים. כך נחשפו לעיניה תמונות של היסטוריה יהודית, שונות ממקום למקום אך עם מכנה משותף – במערב ובמזרח, בעת העתיקה ובימי הביניים ובעידן הנאור לכאורה: תולדות של אפליה והשפלה וגזירות ופרעות, אבל גם של מאבק לשמירת הייחוד, חוכמת הישרדות וכוח יצירה שאינו מתכלה. חנה זמר, עיתונאית בכירה עטורת פרסים מקצועיים, היתה במשך כשני עשורים עורכת ראשית של "דבר", מן הנשים המעטות בעולם ששימשו בתפקיד זה בעיתון יומי. תוך כדי עבודתה ביקרה בארצות רבות, שוחחה עם מדינאים, השתתפה בוועידות והרצתה באוניברסיטאות, ובכל מקום תרה גם אחרי הנקודה היהודית. לדבריה, אם לא נשאף להכיר את ההיסטוריה שלנו במקומות התרחשותה, על פרקיה האפלים וההאירואיים, על רגעי הייאוש והחסד שלה; אם לא נבקש אותה באתרים ששם שרידיה, אם לא נדע להתייחס אליה בתערובת הראויה של חמלה וגאווה, איש לא יעשה זאת. חובתנו, טוענת המחברת, לדבוק בזיכרון ההיסטוריה שלנו ולדאוג שלא יישמט מתודעתנו.