"ההפוגה הראשונה", עשירי ליוני - עשירי ליולי 1948:
למרות שמקובל לדבר על "ההפוגה הראשונה" כמו על חודש של פסק-זמן בקרבות של מלחמת השחרור, חודש משעמם, שלא קרה בו שום דבר, בשבילי זה היה החודש הכי קשה בחיים, כי הוא היה החודש הכי דחוס, ובדברים הכי איומים שיכולים להיות.
הספר הזה מספר:
על מה שעבר עלי, פיון שהגיע ל'הפוגה הראשונה" אחרי 6 חודשים של קרבות רצופים, ועכשיו הוא נפגש פעם ראשונה עם כל שאר הארץ,ועם העורף, ועם השכול, ועם הפצועים, והעיקר - עם "הפוליטיקה": ההתפוטרות של ישראל גלילי (הרמ"א), מרד הגנרלים, פירוק הפלמ"ח, אלטלינה, קרב לטרון, משפט טוביאנסקי, וכו':
על המרירות נגר מקבלי ההחלטות - שבעצמם לא הריחו אש:
על הקושי לתפוש מה זה אומר "עכשיו שיש לנו מדינה":
ובכלל - מה זה אומר לחיות כל הזמן עם הפחד הנורא, שעכשיו,
סוף-סוף אחרי 2000 שנה קיבלנו מדינה - אז הנה-הנה, חודש אחד
בלבד אחרי, אנחנו הולכים לאבד את הצ'אנס הזה, ובמו ידינו!
נתיבה בן־יהודה (לא קרובה של אליעזר בךיהודה)
נולדה בט' באב תרפ"ח, 27.6.1928, בתל־אביב, ארץ־ישראל;
התגייסה לפלמ"ח ב־1946, השתחררה מצה"ל ב־1949:
גרה בירושלים, אם לבת, סבתא לארבעה נכדים:
כתבה (יחד עם דן בן אמוץ) את "המילון העולמי לעברית מדוברת",
(כרך א' 1972, כרך ב' 1982):
וכתבה (לבד) את "ברכות וקללות (אוסף פרטי)" (1984)
"ירושלים מבפנוכו" (1988) "אוטוביוגרפיה בשיר וזמר" (1990)
ואת שני הרומנים הדוקומנטריים: "1948-בין הספירות" (1980)
"מבעד לעבותות" (1985)