עלילתו של סיפור זה מתרחשת ב-1485, שבע שנים לפני גירוש היהודים מספרד. גיבור העלילה הוא אנדרס גונסאלס, כומר בן 43, בנו של יהודי מומר, המתוודה בפני מורו וידידו ומגלה בפניו את סודותיו הכמוסים ביותר.
הוא אינו יודע שהאינקויזיציה אילצה את חברו המוודה לשתף עמה פעולה, וכי מאחורי צלע תא הוידוי יושב חוקר האינקויזיציה ורושם את הוידוי, מלה במלה.
וידויו של אנדרס גונסאלס הועלה על הכתב בידי לבלריה של לשכת החקירות הקדושה של טולדו בשנה 1486, ופרופסור חיים ביינארט מהאוניברסיטה העברית הוא שהעלה אותו מתהום הנשייה. ואולם, סיפורו של אנסרד גונסאלס אינו רומן היסטורי ובוודאי לא רומן פסיכולוגי במובן המקובל:
"זהו סיפורו של ישראלי היושב ב-1967 במרומי הצריח של מסגד העיר קאנטארה וקורא מאמר מאת פרופסור חיים ביינארט וחולם שהוא כומר אנוס בספרד החולם שהוא יהודי בישראל... וכאשר הקורא מתייצב בין האספקלריות הללו ומביט בפרצופים הנכפלים אליו מכל עבר - אין צורך לומר לו את פני מי הוא רואה..."